קורס טוען רבני

נשא אישה ולאחר מכאן נשתטית, האם חייב לתת לה מזונות ורפואה? פוסק השולחן ערוך, הנושא אישה ואחר כך נשתטית, חייב לזונה ולרפאה (רשב"א).

פוסק השולחן ערוך, מי שהלך בעלה למדינת הים, ובאה אשתו לבית הדין לתבוע מזונותיה, שלושה חודשים ראשונים מיום הליכתו אין פוסקים לה מזונות שחזקה אין אדם מניח ביתו ריקן, מכאן ואילך פוסקים לה מזונות.

פוסק השולחן ערוך, מי שנשתטה או נתחרש, פוסקים לאשתו תכשיטים. וכתב הרמ"א שגם מפרנסים את אשתו מנכסיו. ונאמרו שני טעמים בדבר: 1. שאף על פי שאין לה צורך להתקשט בפני בעלה, היא אינה חייבת להיות כל חייה ללא תכשיטים. חלקת מחוקק באות י"ט. 2. מפני שהבעל "יצא שלא לדעת", מסתמא ניחא ליה ורצונו היה שאשתו תתקשט (טורי זהב).

פוסק השולחן ערוך אם לפני שהלך למדינת הים, הפקיד או השאיל כלים ביד אחד (הנפקד), מוציאין מיד הנפקד למזונות אשתו. והסביר בבית שמואל באות י"ט שהטעם לכך הוא משום שנחשב כרשות הבעלים.

פוסק השולחן ערוך, אם לוותה האישה ואכלה, חייב בעלה לשלם . ומבאר בחלקת מחוקק באות כ"ו שזה דווקא כשלוותה בעדים, אפילו אם לוותה סתם מבלי לנמק, כל עוד היא טוענת עכשיו שלוותה לצורך מזונותיה ובעלה מודה שלא השאיר לה מזונות.

פוסק השולחן ערוך, אם לוותה האישה ואכלה, חייב בעלה לשלם . ומבאר בחלקת מחוקק באות כ"ו שזה דווקא כשלוותה בעדים, אפילו אם לוותה סתם מבלי לנמק, כל עוד היא טוענת עכשיו שלוותה לצורך מזונותיה ובעלה מודה שלא השאיר לה מזונות.

פוסק השולחן ערוך, שכאשר בית הדין פסקו לה מזונות, ונמכרו נכסי [קרקעות] הבעל, או על ידי בית הדין, או על ידה. ובא הבעל ואומר הנחתי לה מזונות, הרי זו נשבעת בנקיטת חפץ שבועת המשנה, שלא הניח לה מזונות, ופטורה מלשלם.

פוסק השולחן ערוך, דחקה עצמה ביום ובלילה ועשתה ואכלה, אין לה מבעלה כלום. ומבאר החלקת מחוקק באות מ"א, דהיינו היא אינה יכולה לתבוע ממנו מעה כסף כנגד מותר מעשה ידיה, מפני שאנו אומרים שהיא ויתרה לבעלה.

פוסק השולחן ערוך, האישה שיצאה מבית בעלה והלכה לבית אחר, אם באה מחמת טענה שהם דרים בשכונה שיוציאו עליה שם רע וכיוצא בזה, ביררו, וטענתה נמצאת נכונה (חלקת מחוקק באות מ"ב). ותבעה מזונות, חייב לזונה במקומה החדש.

פוסק השולחן ערוך, שעד גיל שש האב מחויב לזון את בניו ובנותיו, בחיוב גמור מתקנת חכמים שלא מדין צדקה. אפילו אם אין לו כדי לפרנסם (טורי זהב). גם כשיש להם נכסים משל עצמם (מהר"ם, רא"ש). לדעת הרשב"א כשיש להם נכסים משל עצמם, אינו חייב לפרנסם, גם אם הם קטנים משש.

פוסק השולחן ערוך, שבמקרה שהלך הבעל למדינת הים, והניח בניו, מוכרין מנכסיו לפרנסתם, עד שהיו בני שש. מה הדין מגיל שש ומעלה: דעה א': אם הוא אמוד שיש לו ממון הראוי ליתן להם זנים אותו גם מעל גיל שש, ואם אינו אמוד אין זנים אותו (כך כתב הר"ן, וכן פסק הרמ"א).

פוסק השולחן ערוך, מי שנשתטה, מפרנסים מנכסיו את בניו ובנותיו אפילו הן יתרין על שש, עד שיגדלו: דעה א': כפשט הגמרא לעיל, שבנשתטה מפרנסים מנכסיו אפילו את ילדיו הגדולים מגיל שש, אפילו אינו אמוד, כי מסתמא ניחא ליה (ר"ן, טור, שולחן ערוך).