קורס טוען רבני

כתב הפתחי תשובה באות א, שאדם שלאחר נישואיו רוצה להיות סופר סת"ם ולעבד בעצמו את העורות, אשתו אינה יכולה למחות בו. והטעם הוא כי בזמנינו הפרנסה קשה, וגם צריך שעיבוד העורות יהיה לשמה.

פוסק השולחן ערוך: היה לבעלה אחד מהמומים שכופים עליו להוציאה, ומת, ונפלה לפני אחיו לייבום, וגם לו יש את המום שהיה לבעלה, יכולה היא לומר: לאחיך הייתי יכולה לקבל ולך איני יכולה לקבל, ויחלוץ וייתן לה כתובה.

פוסק השולחן ערוך, איש המשתטה מידי יום, ואשתו טוענת: אבי מחמת דחקו השיאני לו וסבורה הייתי לקבל, וכעת איני רוצה אותו, כי הוא מטורף, ויראה אני פן יהרגני בכעסו. אין כופים אותו לגרש, שאין כופים אלא באותם שאמרו חכמים.

האומר איני זן ואיני מפרנס, ומי שאינו רוצה לשמש, בגמרא במסכת כתובות דף ע"ז עמוד א, ישנה על כך מחלוקת: לדעת שמואל כופים אותו לזון אותה. ואילו לדעת רב, כופין עליו לגרשה.

פוסק השולחן ערוך איש שנולדו בו מומין אחר שנשא, אפילו נקטעה ידו או רגלו, או נסמית עינו, ולא רצתה אשתו לישב עמו, אין כופין אותו להוציא וליתן כתובה, אלא אם רצתה תשב, ואם לא רצתה, דינה כדין מורדת.

פוסק השולחן ערוך האישה שתובעת גט בטענה שאינה ראויה להבנות ממנו, אין שומעים לה, וכתב הטורי זהב שהטעם לזה לפי שאינה חייבת בפריה ורביה.

דעה ב': לדעת הפתחי תשובה בשם הספר גבורת אנשים, ניתן לכפות רק כשבאה בטענת "בעינא חוטרא לידה" היינו שרוצה ילדים לעת זקנתה. וכשלא באה בטענה שאין לו גבורת אנשים, אך חייב להוציאה אך לא כופים על כך.

פוסק השולחן ערוך על פי הרא"ש, אם ידוע שהאיש רוצה לילך לארץ אחרת, ישביעוהו שלא ילך, או יכפוהו שקודם שילך יגרש אותה לזמן. דהיינו שאם ישוב עד לזמן שנקבע, הגט בטל.

פוסק השולחן ערוך, אם ידוע שאינו רשאי לגור במקום שנשאה, מפני סכנת נפשות, כופין אותו לגרשה. וכתב הרמא שהטעם לכך הוא, כי היא אינה צריכה ללכת אחריו.

פוסק השולחן ערוך נשא אישה ושהתה עמו עשר שנים, ולא ילדה, יוציא וייתן כתובה, או יישא אישה נוספת הראויה לילד. ואם לא רצה כופין אותו עד שיוציא.

פוסק השולחן ערוך אם בתוך עשר השנים שלא התעברה, הלך בעלה לסחור, או שהיו חבושים בבית האסורים, או שאחד משניהם היה חולה. זמנים אלו אינם עולים להם מן המניין.

פוסק השולחן ערוך, הפילה, מונה עשר שנים מיום שהפילה, הפילה וחזרה והפילה שלוש פעמים, הוחזקה לנפלים, ויוציא וייתן כתובה.