פוסק השולחן ערוך שפחה וגיורת שהיו נשואות לבעלים בגיותן ובעבדותן, ונתגיירו או נשתחררו, צריכות להמתין, ואפילו גר ואשתו עובדי כוכבים שנתגיירו, מפרישין אותם צ' יום, כדי להבחין בין זרע הנזרע בקדשה לזרע שנזרע שלא בקדושה
פוסק השולחן ערוך שפחה וגיורת שהיו נשואות לבעלים בגיותן ובעבדותן, ונתגיירו או נשתחררו, צריכות להמתין, ואפילו גר ואשתו עובדי כוכבים שנתגיירו, מפרישין אותם צ' יום, כדי להבחין בין זרע הנזרע בקדשה לזרע שנזרע שלא בקדושה
פוסק השולחן ערוך ממאנת אינה צריכה להמתין, [מי היא הממאנת קטנה שאין לה אב, שהשיאוה אמה או אחיה. היא יכולה לבטל את הנישואין ללא צורך בגט, עד שתגדל.] כי לא גזרו אלא בגרושה.
פוסק השולחן ערוך, שפילגש מיוחדת לאיש, צריכה להמתין שלושה חדשים. וכתב הבית שמואל באות יא, שאפילו לדעת הרמב"ם לעיל בסעיף ו שסובר שבזונה לא גזרו, פילגש הקרובה לאישות צריכה להמתין.
פוסק השולחן ערוך, נשאת בטעות למי שאסורה עליו, וכשנודע הוציאוהו בית הדין, צריכה להמתין. וכתב הבית שמואל שהטעם הוא כיוון שחשבה שהוא בעלה, לכן אינה מתנגדת להתעבר.
פוסק השולחן ערוך, אישה שהתגרשה ויצא קול פיסול על הגט והצריכוה גט אחר מפני הלעז: דעה א: אינה צריכה להמתין אלא רק מהגט הראשון רבינו תם, והשולחן ערוך כדעת יש אומרים.
פוסק השולחן ערוך עבר וקידש בתוך צ' יום, היו מנדין אותו, ובטעם הדבר ישנה מחלוקת: דעה א: משום שעבר על גזירת חכמים, אך לא כופים לגרשה אפילו אם קידש במזיד. רמב"ם, שו"ת הר"ן. וכן פסק השולחן ערוך.
פוסק השולחן ערוך, גזרו חכמים שאסור לאדם לישא או לקדש מעוברת או מינקת חבירו, עד שיהיה לולד כ"ד חודש, לפי מנין החודשים מלאים וחסרים (רמ"א). חוץ מיום שנולד ויום שנתקדשה.
פוסק השולחן ערוך, שאם עבר ונשא בתוך כ"ד חודשים, מעוברת או מניקה בתוך הזמן, מנדין אותו עד שיוציא בגט, אפילו היה כהן. ואם היה ישראל מחזירה לאחר כ"ד חודש.
פוסק השולחן ערוך, אַלְמָנָה שֶׁהָיְתָה מֵינִיקָה בְּנָהּ, יְכוֹלָה לוֹמַר: אֵינִי מֵינִיקָה אֶלָּא בְּשָׂכָר. וִיכוֹלָה הִיא לִתְבֹּעַ כְּתֻבָּתָהּ לְאַלְתַּר וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִנָּשֵׂא עַד סוֹף כ''ד חֹדֶשׁ. וְאֵין חִלּוּק בֵּין הִתְחִילָה לְהָנִיק אוֹ לֹא הִתְחִילָה
דעה ב: גם גרושה צריכה להמתין ריב"ש. וט"ז. שולחן ערוך כדעת ויש מי שאומר. הרשב"א סובר כרבינו שמשון הזקן בסוף סעיף י"א, ואין הלכה כמותו. אולם בדיעבד, גרושה שנישאת לא תצא (ט"ז). והסביר הבית שמואל באות ל"ז כי בזה יש לסמוך על רבינו שמשון.
פוסק השולחן ערוך, אין האשה מתקדשת אלא לרצונה, קדשה בעל כרחה אינה מקודשת. ומבאר הבית שמועל באות א, שמעיקר הדין הקידושין תופסין, אלא שכל המקדש, על דעת חכמים מקדש, ולפי שעשה שלא כהוגן, חכמים הפקיעו את קידושיו.