האם פוסקים לאישה תכשיט כאשר בעלה נשתטה או נתחרש?


האם פוסקים לאישה תכשיט כאשר בעלה נשתטה או נתחרש?

(שולחן ערוך אבן העזר סימן ע סעיף ו)

מאת הרב שלמה לוי טוען רבני ומגשר כל הזכויות שמורות ©

בעריכה מחודשת מאת דוד עשור טוען רבני ומגשר משפטי.



האם פוסקים לאישה תכשיט כאשר בעלה נשתטה או נתחרש, והאם מפרנסים אותה מנכסיו?

פוסק השולחן ערוך, מי שנשתטה או נתחרש, פוסקים לאשתו תכשיטים. וכתב הרמ"א שגם מפרנסים את אשתו מנכסיו.

ונאמרו שני טעמים בדבר:


1. שאף על פי שאין לה צורך להתקשט בפני בעלה, היא אינה חייבת להיות כל חייה ללא תכשיטים. חלקת מחוקק באות י"ט.


2. מפני שהבעל "יצא שלא לדעת", מסתמא ניחא ליה ורצונו היה שאשתו תתקשט (טורי זהב). 

 

תוספת ביאור:

מבואר במסכת כתובות דף מח עמוד א: "מי שנשתטה בית הדין יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין את אשתו ובניו ובנותיו ודבר אחר, אמר ליה רבינא לרב אשי, מאי שנא מהא דתניא מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות בית הדין יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין את אשתו, אבל לא בניו ובנותיו ולא דבר אחר, אמר ליה ולא שאני לך בין יוצא לדעת ליוצא שלא לדעת.

מאי דבר אחר?

רב חסדא אמר תכשיט רב יוסף אמר צדקה מאן דאמר תכשיט כל שכן צדקה ומאן דאמר צדקה, אבל תכשיט יהבינן ליה, דלא ניחא ליה דתינוול" מכאן שאפילו ביוצא למדינת הים לדעת,

נחלקו בגמרא אם נותנים לו תכשיט, כל שכן אצלנו בשוטה שיצא שלא לדעת.

ורש"י גרס כן על הרישא, "מאן דאמר צדקה כל שכן תכשיט ומאן דאמר תכשיט אבל צדקה...היינו טעמא דלא ניחא ליה דתינוול".

אם כן, לדעת רש"י לכולי עלמא בנשתטה שיוצא שלא לדעת נותנים לה תכשיט. כי הוא לא נתן את דעתו לצרכי אשתו.

אך אם "יצא לדעת", כאמור לעיל, נותנים לה מזונות, אך לא קישוטי נשים.