לא ילדה עשר שנים, מחמת מניעה מיחסי אישות סדירים, האם חייב לגרשה, ובאלו סוגי מניעות?
פוסק השולחן ערוך אם בתוך עשר השנים שלא התעברה, הלך בעלה לסחור, או שהיו חבושים בבית האסורים, או שאחד משניהם היה חולה. זמנים אלו אינם עולים להם מן המניין וכתב הרמא שאף על פי ששימשו יחד בתקופת המחלה. והטעם לזה שמניין הימים בהם לא יכלו לשמש בצורה סידרה אינו מצטרף, כתב בבאר הגולה בשם הרא"ש, שהוא משום שיתכן שעוונם גרם שלא תלד, כפי שעוונם גרם להם שיהיו חולים, או חבושים בבית האסורים.
היה לה ווסת זמן רב, האם עולה למניין הימים, ובכל כמה זמן צריך שישמשו כדי שיחשב לעשר שנים רצופות, המקימות עילה לגירושין?
כתב הפתחי תשובה בשם המעיל צדקה, יש מקום לומר, שאם היה לה וסת זמן רב שלא כדרך כל הנשים, הוא כמו דין חלתה, ואין עולה לה מן המניין. וכתב הפתחי תשובה בשם המעיל צדקה, שצריך שישמש עם אשתו לפחות פעם אחת בכל עונה, כדי שהתקופה תיחשב מן המניין.
