^{עבר וקידש בתוך תשעים יום מה דינו?}

^{(שולחן ערוך אבן העזר סימן יג סעיף י)}

^{מאת הרב שלמה לוי טוען רבני ומגשר כל הזכויות שמורות ©}

^{בעריכה מחודשת מאת דוד עשור טוען רבני ומגשר משפטי.}

^{עבר וקידש בתוך תשעים יום מה דינו ומדוע, ומה הדין אם כנס?}

^{פוסק השולחן ערוך עבר וקידש בתוך צ' יום, היו מנדין אותו, ובטעם הדבר ישנה מחלוקת:}

^{דעה א: משום שעבר על גזירת חכמים, אך לא כופים לגרשה אפילו אם קידש במזיד. רמב"ם, שו"ת הר"ן. וכן פסק השולחן ערוך. הב"ח דייק ברמב"ם, שגם אם כבר כנס, רק מפרישים, אך לא מנדים, והבית שמואל דחה דבריו.}

^{דעה ב: מנדים עד שיגרשה, או עד שיעברו צ' יום (רש"י. ראב"ד. רמב"ן. רשב"א). רק בקידשה במזיד, צריך לגרשה. אבל קידשה בשוגג, רק מפרישין אותה (או"ז, מהרי"ו). הרמ"א כתב שבכהן יש לסמוך על הרמב"ם שאפילו במזיד לא כופים לגרש, ובישראל יש לסמוך על האור זרוע שבשוגג לא כופים לגרש (רמ"א).}

^{דעה ג: יש לסמוך על דברי מהרי"ו רק בכהן, שאם יגרשה לא יוכל להחזירה, אבל בישראל גם בשוגג מגרש ומחזירה לאחר ג' חודשים (תרומת הדשן על פי הבית שמואל).}

^{דעה ד: יש להסתפק, ואפשר שאין מקילין כדעת או"ז שבשוגג רק מפרישין (תרומת הדשן על פי החלקת מחוקק). ולא שבקינן פשיטותיה דמהרי"ו נגד ספיקו של תרוה"ד, ובפרט שלדעת הרמב"ם לא כופין לגרש, ולמה לא נסמוך על המיקל בדין דרבנן, לכן פוסקים כמהרי"ו שבשוגג רק מפרישים, בין בכהן ובין בישראל חלקת מחוקק.}

^{מתי נקרא שקידש בשוגג ומתי נקרא שקידש במזיד?}

^{1. היודע שצריך להמתין, אך מחלק בפרטי הדין וטועה ומורה לעצמו היתר, אינו נחשב שוגג (תרומת הדשן והביאו בבית שמואל ובחלקת מחוקק).}

^{2. סמך על חכם גדול שטעה בדין והורה לו להתיר, נחשב כמזיד שהיה לו לדעת (חלקת מחוקק באות ח). לעומת זאת רבי עקיבא איגר מביא את המשנה למלך שחלק וכתב, שתלמיד חכם שטעה בדין, אין לך שוגג גדול מזה.}

^{3. טעה בחודש העיבור, דהיינו שלא חישבן אותו בשנה מעוברת, נחשב כמזיד (בית שמואל אות טז). בדיעבד אם לא המתין את חודש העיבור אין מנדין אותו ואין מפרישין אותו (בית שמואל אות כב).}

^{4. אולם, אם לא ידע את המציאות, ועם הארץ שלא יודע את הדין נחשבים כשוגג (חלקת מחוקק אות ח).}

^{נשא אישה שאינה ראויה ללדת ללא המתנה של תשעים יום, מה הדין?}

^{דעה א: לא כופים לגרש ולא מנדים, אלא רק כופים להפרישה עד שיעברו תשעים יום (הריטב"א, בשם יש אומרים בנימוקי יוסף).}

^{דעה ב: אין לחלק בין ראויה להוליד לשאינה ראויה להוליד, וגם הרמ"א לא חילק (בית שמואל).}

^{גירשה בעקבות כך שקידש בתוך תשעים יום, האם הם אסורים לדור באותו חצר, או באותו מבוי?} 

^{דעה א: מותר לו לדור עמה באותו מבוי, ואסור רק באותו חצר (ריצב"א).}

^{דעה ב: אסורים לדור גם באותו מבוי כן דעת הרא"ש, הריב"ש, וכן פסק הרמ"א. ורק בשבויה הקילו, אך לא בשאר דרבנן (בית שמואל באות יח).}

^{עברו תשעים יום מאז שקידש ולא נידוהו, האם כופין אותו לגרש או מנדים אותו כעת?}

^{דעה א: אין כופין אותו, דכיוון שעברו עברו, ואף על פי שקידש בעבירה כן פסקו המהר"ם, המרדכי, והרמ"א.}

^{דעה ב: צריך לנדותו, כי הנידוי אינו כדי לגרשה, אלא מפני שעבר על גזירת חכמים כן פסקו הדרכי משה והבית שמואל לדעת הרמב"ם.}

^{ברח לאחר שקידש בתוך תשעים יום מה דינו?}

^{דעה א: השולחן ערוך פסק שאין מנדים אותו. והרמ"א הוסיף שאף לכתחילה אומרים לו לברוח, וכך להימנע מנידוי וגירושין, כן דעת הרא"ש בדעת רש"י, והטור בשם רבינו יחיאל.}

^{דעה ב: אם ברח מעצמו נפטר, אך לכתחילה לא מציעים לו לברוח (או"ז).}

^{קידש בתוך תשעים יום וברח מדוע הבריחה מועילה?}

^{דעה א: כי בכך גילה דעתו שאינו רוצה לכונסה (רש"י).}

^{דעה ב: גלות מכפרת עוון, כאמור לשיטת הרמב"ם הנידוי הוא עונש, ולא אמצעי כפייה לגירושין, כך ביארו המגיד משנה והבית שמואל בדעת הרמב"ם.}

^{כנס בתוך תשעים ימי ההמתנה, האם מועיל שיברח למקום אחר?}

^{דעה א: אינו מועיל ומנדים עד שיגרשה או יעברו תשעים יום, הבריחה מועילה רק למי שקידש (רש"י).}

^{דעה ב: הבריחה מועילה גם לאחר שכנס (י"א בנ"י, מ"מ ברמב"ם, שו"ע בסעיף יב בדין מניקה ומעוברת וה"ה כאן), אך רק בדיעבד (חלקת מחוקק ובית שמואל שם). לדעת הרמב"ם, שהבריחה מועילה כי היא כגלות המכפרת עוון, הוא הדין לאחר שכנס שתועיל הבריחה. גם לדעת הי"א בנימוקי יוסף הסוברים כרש"י, אף על פי שברח רק לאחר שכבר כנס, לא כופים עליו לגרשה. לעניות דעתי, כיוון שבכל אופן הם כבר בפועל חיים בנפרד, ובדיעבד ניתן להסתפק בכך.}

^{כאשר קידש בתוך תשעים יום וברח, כמה צריך להתרחק בבריחה?} 

^{דעה א: צריך להתרחק מרחק של שלושה חודשים ממקומו, כי לא מסתבר שיקדש בעיר זו ויברח לעיר אחרת כן פסק הרא"ש, וכן הביא השולחן ערוך ביש מי שאומר. והבית שמאול כתב שיש לתמוה מדוע הזכיר השולחן ערוך את דברי הרא"ש, הרי הבריחה מועילה לדעת הרמב"ם משום גלות מכפרת ואין צורך במרחק ג' חודשים, וכן נקט השולחן ערוך בדין ההבחנה ותימה שהזכיר כאן את דברי הרא"ש.}

^{דעה ב: מספיק שיברח לעיר אחרת כן פסק ההגות מרדכי, וכן פסק בשולחן ערוך להלכה, והטעם כי כבר יש לו הרבה צער בכך שצריך להניח מלאכתו ועירו. ואין נראים דברי הרא"ש מאחר ושאר הפוסקים סתמו דבריהם (בדק הבית).}

^{כאשר קידש בשוגג וצריך להפרישו ממנה איזה מרחק צריך להתרחק?}

^{דעה א: בדרכי משה בשם מהרי"ו מובא שכשמפרישים אותם, צריך להתרחק מהלך ב' או ג' ימים, ולהישבע שלא יבוא לעיר. הרמ"א על בשו"ע סתם ולא פירש בדין הפרשה את שיעורו, כי סמך על המעיין במהרי"ו ובדרכי משה, וכאן קיצר למעיינים בשו"ע (שו"ת משכנות יעקב בפתחי תשובה אות יב).}

^{דעה ב: מדהשמיטו הרמ"א בשו"ע מכלל דלא ברירא ליה הא מילתא, ולא רצה להחמיר בזה, כי נראה שמהרי"ו סובר בבריחה כדעת הרא"ש, ומכאן נגזר דין פרישה, כך כתב "שכשמפרישין אותם, אין צריך הרחקה כמו בברח, אלא די בברח לעיר אחרת", לכן לסוברים שבבריחה די בבורח לעיר אחרת, כשמפרישין ביניהם, יכולים לשהות באותו עיר, רק שלא יבוא לביתה. כך כתב בנודע ביהודה דמוציאין אותם מהבית שלא יהיו יחדיו. ובמקום אחר כתב שיפרוש ממנה ולא יבוא לשכונה זו (פתחי תשובה שם).}