^{המקדש ללא עדים או בעד אחד האם מקודשת?}

^{(שולחן ערוך אבן העזר סימן מב סעיף ב)}

^{מאת הרב שלמה לוי טוען רבני ומגשר כל הזכויות שמורות ©}

^{בעריכה מחודשת מאת דוד עשור טוען רבני ומגשר משפטי.}

^{המקדש ללא עדים או בעד אחד האם מקודשת?}

^{פוסק השולחן ערוך, המקדש שלא בעדים אינה מקודשת. המקדש בעד אחד:}

^{דעה א': אינה מקודשת. כן כתבו הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש, הרשב"א, מהרי"ק, וכן פסק השולחן ערוך. כדעת רב נחמן בקידושין דף סה עמוד א, שלא חוששים לקידושין. עוד כתב השולחן ערוך שאפילו אם שניהם מודים לא חוששים לעד אחד, וכן אם קידש בפני שני עדים זה שלא בפני זה אין חוששים לקידושין.}

^{דעה ב': חוששים לקידושין. כן כתבו הסמ"ג, הרא"ם, תרומת הדשן, וזה כדעת רב פפא  בקידושין דף סה עמוד א. וכן הביא הרמ"א להלכה, כשהאיש והאישה מודים לדברי העד, חוששין לקידושין, אך במקום עיגון ודוחק יש להקל. לכן אם המקדש הלך למקום רחוק, הוי מקום דחק ועיגון, ועדיף שלא יבקשו ממנו לשלוח גט, כי אם הוא לא ירצה לשלוח, יתחזק הקול שהיא מקודשת.}

^{כשהבעל או האישה מכחישים את דברי העד, האם יש מקום לחוש לקידושין, לדעת הרמ"א שחוששים לעד אחד, והאם יש חילוק בין אם המכחיש את דברי העד טוען לא היו דברים מעולם, או משטה הייתי בך?} 

^{כתב הרמ"א בשם הרשב"ץ כשהבעל או האישה מכחישים את דברי העד אין לחוש. מהר"ם פדוואה, חשב להחמיר גם בכך. לדעת הבית שמואל והחלקת מחוקק הוא חזר בו. אך לדעת החכם צבי, הוא לא חזר בו. (פתחי תשובה בשם הנודע ביהודה)}

^{כהמכחיש טוען "לא היו דברים מעולם", המכחיש עצמו אינו צריך לחוש, אך בן זוגו צריך לחוש לקידושין לחומרא, וגם אסור בקרובי המכחיש, כי "שויא אנפשיה חתיכה דאיסורה".}

^{במקרה כשהמכחיש טוען, משטה הייתי בך ישנה מחלוקת:}

^{דעה א': נאמן לטעון משתה הייתי בך, במיגו שהיה יכול להכחיש את העד, משום שיש טענת מיגו כנגד עד אחד. ממילא גם השני אינו צריך לחוש, כי לא התקיימו כאן קידושין, לכן שניהם אינם צריכים לחוש. הרוצה לקדש מסתמא מקדש כדין בפני שני עדים, לכן אם הוא מקדש בפני עד אחד, ברור לכולם שלצחוק התכוונו, ואינם צריכים לחוש (שו"ת רבי עקיבא איגר תניינא סימן מה).}

^{דעה ב': כמו שלא אומרים מיגו נגד שני עדים כך לא אומרים מיגו נגד עד אחד, לכן הוא אינו יכול לטעון משטה הייתי בך, כי אין לו מיגו, והשני צריך לחוש לקידושין (בית שמואל), אבל הראשון אינו צריך לחוש כי הוא יודע את האמת.}

^{דעה ג': כמו דעה ב' רק שגם הראשון צריך לחוש, כי דברים שבלב אינם דברים (חלקת מחוקק), לכן אין משמעות לכך שהוא יודע את האמת.}

^{דעה ד': מחלקים בין אם המכחיש הוא הבעל או האשה. כשהאיש מכחיש, כאמור (לדעת החלקת מחוקק בדעה ג') שניהם צריכים לחוש לקידושין. כשהאשה מכחישה, אין לראותם כדברים שבלב, כי מראש היא הייתה צריכה להיות פתי להסכים לקידושין שכאלו, כי הבעל יכול עכשיו להכחיש את העד והיא תישאר עגונה לעולם. לכן מראש ניכר שהיא לא הסכימה לקידושין הללו, ומכיוון שכך שניהם אינם צריכים לחשוש (פתחי תשובה).}

^{הקדמה לדין עד המוכחש: בעד אחד המוכחש יש שלוש דרגות:}

^{1. העד מעיד שהיו גם עדים אחרים, אך הם אינם בפנינו, עם זה אין מי שמכחיש את דבריו.}

^{2. העד מעיד שהיו עדים אחרים, והם אינם בפנינו, ועד שלא עליו בלבד מסתמכת העדות, מכחישו.}

^{3. העד מעיד שהיה גם עד אחר, והעד האחר עליו מסתמכת העדות, מכחישו.}

^{אומר שנתקדשה בפני שניים והוא לבד ראה ואחרים מכחשים אותו, האם חוששים לקידושן?}

^{כתב הרמ"א שאין חילוק בין אומר העד שנתקדשה לפניו לבד, או שאומר שנתקדשה בפני שניים והוא לבד ראה, והאחרים אומרים שלא ראו (בית יוסף וכן משמע מתשובת הרשב"א). וכן כתב בחלק מחקק באות ה, שאם אמר התקדשה בפניי והיו במקום עוד נוכחים, אין בכך כלום.}

 

^{באלו מקרים ניתן לומר שהורעה חזקת פנויה של האישה, ומה הדין כשהורעה חזקתה?}

 

^{הורעה חזקתה, דוגמאות: א. זרק את חפץ הקידושין בפניה, ועד אחד אומר שהחפץ קרוב יותר אליה והיא מקודשת, והשני אומר שהחפץ קרוב יותר אליו ואינה מקודשת. ב. עד אומר שנתקדשו בפני עד נוסף, והעד הנוסף מודה שהם התאספו כדי להיות עדי קידושין, אך למעשה הוא לא ראה את הקידושין עצמם. במקרים אלו הורעה חזקתה, ולכתחילה לא תינשא לאחר, ואם נשאת לא תצא, כי אין כאן שני עדים שהתקדשה.}

 

 

 

 

^{באלו מקרים גם לדעת הרמ"א בעד אחד, חוששין לקידושין כשהאיש או האישה מכחישים?}

 

^{דעה א: אם העד אינו מסתמך על העד שמכחישו, כגון שטוען שהתקדשה בפניו ובפני עדים נוספים, אף אם אחד העדים מכחישו האופן השני, כיוון שטוען שהיו גם עדים נוספים, והוא אינו מוכחש על ידם, חוששין לקידושין (בית שמואל).}

 

^{דעה ב: כל עוד אחד העדים מכחישו אין חוששין לקידושין האופן הראשון, רק אם כלל אין מי שמכחישו חוששין לקידושין (חלקת מחוקק).}

 

^{קידש לפני שניים ואחד מהם קרוב, הווי כמקדש בפני עד אחד (רמ"א). מדוע הווי כמקדש בפני עד אחד? הרי עדות שנמצא אחד מהם קרוב או פסול, עדותם בטילה?}

 

^{מדובר באופנים שלא מתבטלת כל העדות מחמת הקרוב, כדלהלן:}

 

^{1. לשיטת הרי"ף והרמב"ם, שהעדות נפסלת כבר בשעת הראייה, מדובר כשטוען שלא ידע מהקורבה ונאמן על כך. במקרה כזה העד הפסול אינו פוסל את כל העדות (חלקת מחוקק באות ו).}

 

^{2. העדות כולה נפסלת רק בעת מסירת העדות בבית הדין, ורק כאשר העד הפסול התכוון להעיד בשעת הראייה (רא"ש).}

 

^{3. לדעת רא"ש, גם כשהעד הפסול התכוון להעיד בשעת הראייה, העדות אינה נפסלת. כי העדות מתבטלת רק לעניין שבית הדין אינם פוסקים על פיהם, כי בית הדין אינו יכול לסמוך על עדותם. אמנם הקידושין יחולו, משום שבשעת הראייה, עדיין לא בטלה העדות, ושוב גם אם יבואו להעיד לא יתבטל עדותם (בית שמואל באות ח).}

 

 

 

 

^{קידש בפני שלושה ושניים מתוכם קרובים זה לזה, האם האישה מקודשת לדעת הרמ"א?}

 

^{קידש בפני שלושה, ושניים מתוכם קרובים, לפי דברי הרמ"א, שבשני עדים קרובים דינם כעד אחד, כאן דינו כמקדש בפני שנים כשרים. מאידך, אולי גם כאן יש מקום להקל במקום עיגון ודוחק ולומר שכל העדות כולה פסולה. אך אם לא ידעו מהקירבה כדעת הרי"ף לעיל, ובפרט כשהם אינם קרובים למתקדשים, אלא ביניהם. אין לפסול עדותם. גם יש לחוש לנימוק להכשיר שהביא הבית שמואל לשיטת הרא"ש (פתחי תשובה באות ח).}

 

^{קידש בפני שנים ואחר כך התברר שאחד מהם היה נשוי לדודה של הכלה [אחות של אם הכלה], והשני לא ידע מכך, האם הקידושין תופסים?}

 

^{קידש בפני שנים ואחר כך התברר שאחד מהם היה נשוי לדודה של הכלה, והשני לא ידע מכך. הנודע ביהודה דן בכך באריכות, ומסקנתו, אפילו לסוברים שבעד אחד אינה מקודשת, כאן מקודשת, כי לדעת הרמב"ם, קרובי האם פסולים רק מדרבנן, ואפילו לחולקים, היינו דווקא בקרובי האם גופייהו, ולא כאשר הפסול בא מדין בעל כאשתו, אבל כאן הפסול הוא מדרבנן. נמצא שמדאורייתא, העדים כשרים, והאישה מקודשת ואפילו במקום דוחק ועיגון. ואין לה תקנה אלא שתינשא לו שוב, או תקבל גט, או תישאר עגונה (פתחי תשובה באות ט).}