האם צריך להמתין תשעים יום גם בנישואי טעות, ואם יש חילוק בין קטנה לגדולה, או בין נתן גט מעצמו לחייבו בית הדין ליתן גט?
פוסק השולחן ערוך, אישה שהתגרשה ויצא קול פיסול על הגט והצריכוה גט אחר מפני הלעז:
דעה א: אינה צריכה להמתין אלא רק מהגט הראשון (רבינו תם, והשולחן ערוך כדעת יש אומרים). רבינו תם הוכיח מגיטין (דף צ עמוד א), שאם יצא קול קידושין על שני אנשים, מותרת לשניהם, ולא אוסרים אותה לראשון שמא יאמרו שמחזיר גרושתו, משמע שלא חוששין לקול. ור"י מחלק בין קול מאיש אחד לקול משני אנשים.
דעה ב: צריכה להמתין מהגט השני כך דעת, ר"י, הרא"ש, הרשב"א, והשלחן ערוך כיש אומרים. ונלמד מקטנה שהשיאוה אמה ואחיה, שיכולה למאן, אך אם בכל זאת התגרשה בגט, חייבת להמתין. והרמ"א פסק שיש לחוש לכך (טור). ובבית שמואל או יג, כתב אלא אם מצטרפים לכך טעמים נוספים לכך שאינה יכולה להמתין עוד הוסיף הבית שמואל באות יד בשם הרשב"א שאם בית הדין לא הצריכוהו לתת גט נוסף, ורק הוא נתן מעצמו, אינה צריכה להמתין.
נתגרשה מפני קול קידושין בעלמא האם צריכה להמתין?
כתב הרמ"א שגם אם התגרשה מפני קול קדושין בעלמא, צריכה להמתין (רא"ש. ובית יוסף)
המירה דתה וזיכה לה בעלה גט אחר ולאחר מכאן חזרה לדת ישראל האם צריכה להמתין שלושה חודשים?
כתב הפתחי תשובה באות י, שאם המירה דתה, ובעלה זיכה לה גט על ידי אחר, ואחר כך חזרה לדת ישראל, חכם צבי הסתפק האם צריכה להמתין שלשה חדשים מקבלת הגט, ונראה להחמיר.
כתבו בגט בטעות שמשפחת הבעל היא לוי, והוא לא היה לוי האם צריכה למנות מגט ראשון או מגט שני לדעת השולחן ערוך?
כתב החלקת מחוקק אות ז, שדווקא שהגט היה כשר, והצריכוה גט אחר לחומרא, ולא כדעת מהר"ם מלובלין שבשעת הדחק התיר גם כשהגט הראשון פסול - שכתבו בטעות לוי, כשלא היה הבעל לוי. ובפתחי תשובה באות י הביא שהחתם סופר הסביר שהמהר"מ מלובלין דיבר רק על טעות שאינה מצויה, שכאמור לעיל, בדבר שאינו מצוי לא גזרו חכמים, ואפילו שמדובר בפסול ממש, לדעת החת"ס כאן הקילו, כיוון שאינו שכיח.