קורס טוען רבני #סיכומים טוען רבני

פוסק השולחן ערוך, האישה שיצאה מבית בעלה והלכה לבית אחר, אם באה מחמת טענה שהם דרים בשכונה שיוציאו עליה שם רע וכיוצא בזה, ביררו, וטענתה נמצאת נכונה (חלקת מחוקק באות מ"ב). ותבעה מזונות, חייב לזונה במקומה החדש.

פוסק השולחן ערוך, שעד גיל שש האב מחויב לזון את בניו ובנותיו, בחיוב גמור מתקנת חכמים שלא מדין צדקה. אפילו אם אין לו כדי לפרנסם (טורי זהב). גם כשיש להם נכסים משל עצמם (מהר"ם, רא"ש). לדעת הרשב"א כשיש להם נכסים משל עצמם, אינו חייב לפרנסם, גם אם הם קטנים משש.

פוסק השולחן ערוך, שבמקרה שהלך הבעל למדינת הים, והניח בניו, מוכרין מנכסיו לפרנסתם, עד שהיו בני שש. מה הדין מגיל שש ומעלה: דעה א': אם הוא אמוד שיש לו ממון הראוי ליתן להם זנים אותו גם מעל גיל שש, ואם אינו אמוד אין זנים אותו (כך כתב הר"ן, וכן פסק הרמ"א).

פוסק השולחן ערוך, מי שנשתטה, מפרנסים מנכסיו את בניו ובנותיו אפילו הן יתרין על שש, עד שיגדלו: דעה א': כפשט הגמרא לעיל, שבנשתטה מפרנסים מנכסיו אפילו את ילדיו הגדולים מגיל שש, אפילו אינו אמוד, כי מסתמא ניחא ליה (ר"ן, טור, שולחן ערוך).

פוסק השולחן ערוך, הבא על הפנויה וילדה ממנו, חייב לזונו (רא"ש). ודווקא אם הוא מודה שהוולד ממנו (ריב"ש). וכתב הבית שמואל שהטעם שכאשר לא מודה אזי הוא פטור. ואפילו אם היא טוענת ברי והוא טוען שמא דהיינו שמא הוולד אינו ממנו. (ריב"ש).

כסות: בגדי חורף וקיץ. רדיד ליציאה לשוק, אם באותו מקום אין דרך האישה לצאת לשוק עד שיהיה עליה רדיד החופה את כל גופה.

פוסק השולחן ערוך, שאם אין לו לתת, אפילו כדי שיעור עני שבישראל, כופים עליו להוציאה. וכתב הרמ"א שהכתובה תהיה עליו לחוב עד שיעשיר. וראה לעיל בסימן ע סעיף ג שרבינו תם חולק.

פוסק השולחן ערוך, חייב ליתן לבניו ולבנותיו עד בני שש, כסות וכלי תשמיש ומדור. וצריך לתת רק בהתאם לצרכיהם, ואינו חייב לתת לפי עושרו.

פוסק השולחן ערוך, כל מי שחייב במזונות אשתו וילדיו חייב גם בכסות. והוא הדין גם לעניין מכירת נכסיו לכיסוי הוצאות אלו. בין בחייו ובין אחר מותו, ולעניין טענות הצדדים בעניינים אלו עיין לעיל בסימן ע בסעיף י.

פוסק השולחן ערוך, מי שמשכן כסות אשתו, אינה יכולה להוציא מיד המלווה שקיבל את המשכון בלא כלום. הרשב"א כתב לכך שני נימוקים: 1. כי יתכן שהיא נתנה לו רשות למשכן את הכסות. 2. משום "תקנת השוק".

דעה ד': כיוון שזו מחלוקת, ואיך לא נחוש לדעת רבינו תם מאחר והמהר"ם חשש לדבריו (דרכי משה). הולכים לחומרא לשני הצדדים, ושניהם אינם יכולים לכוף זה את זה (מהר"ם, דרכי משה).

פוסק השולחן ערוך, כשהבעל מוציא את אשתו מכרך לכרך, הוא אינו יכול להוציאה מנוה יפה לנווה רע, ומנוה רע לנווה יפה. והטעם כתב בבאר הגולה באות ח, כי גופו של האדם נבדק לפי מקומו.