משכן את כסות אשתו האם יכולה האישה להוציא את המשכון מיד המלווה, ללא כל תמורה ומדוע, ומה הדין אם נתן את המשכון לאחר ביצוע ההלוואה?
פוסק השולחן ערוך, מי שמשכן כסות אשתו, אינה יכולה להוציא מיד המלווה שקיבל את המשכון בלא כלום. הרשב"א כתב לכך שני נימוקים:
1. כי יתכן שהיא נתנה לו רשות למשכן את הכסות.
2. משום "תקנת השוק". [דהיינו כדי שאנשים לא יחששו לעשות עסקים ביניהם] הנימוק של "תקנת השוק" שייך רק במקרה שהלוו על המשכון, ולא כשהמשכון ניתן מאוחר יותר לאחר מתן ההלוואה, וההלוואה עצמה בוצעה ללא משכון (חלקת מחוקק ובית שמואל). ולכן במקרה שהמשכון ניתן לאחר ההלוואה, האישה יכולה להוציא את כסותה מהלווה בחינם.
כשהמלווה מודה שהבעל נתן לו את המשכון ללא רשות אשתו, האם יכולה האישה להוציא מידו ללא תמורה?
כתב החלקת מחוקק באות ז, שלפי שני הנימוקים, אם המלווה מודה שהבעל נתן את המשכון ללא רשות אשתו, חייב להחזיר לה את הכסות בחינם.