ובשו"ת הון יוסף למהר"י זאמירו (סוף סימן א) כתב, ומנהג פה עיר הקודש ירושלים תיבנה ותכונן שכותבים בכתובה: "ונשבע שלא ישא ולא יקדש ולא ישדך אשה אחרת עליה אלא אם כן שהתה עמו עשר שנים ולא ילדה זרע של קיימא".
ובשו"ת הון יוסף למהר"י זאמירו (סוף סימן א) כתב, ומנהג פה עיר הקודש ירושלים תיבנה ותכונן שכותבים בכתובה: "ונשבע שלא ישא ולא יקדש ולא ישדך אשה אחרת עליה אלא אם כן שהתה עמו עשר שנים ולא ילדה זרע של קיימא".
כתב השולחן ערוך אישה פטורה ממצות פריה ורביה. והוסיף הרמ"א ומכל מקום יש אומרים שלא תעמוד בלא איש משום חשד. דינו של הרמ"א הובא בשם הגהות אלפסי בפרק הבא על יבמתו בשם האור זרוע.
כתב השולחן ערוך רבינו גרשם החרים את הנושא אשה על אשתו, והמגרשה בעל כרחו, ולא החרים אלא עד לאלף החמישי. מה הדין מהאלף החמישי:
טוען רבני ומגשר דוד עשור - הינו טוען רבני ומרצה ללימודי רישיון טוען רבני. הקורס מועבר בבהירות ובקלילות.
הכלל הוא: שכשיש קידושין ויש עבירה, הולד הולך אחר הפסול (קידושין דף סו, עמוד ב). בגר גם כשאין עבירה הולכים אחר הפגום או הפסול, כגון גר שנישא לממזר, הולד הולך אחר הפסול.
פוסק השולחן ערוך שנישואין בין אסורים לבוא בקהל שהתגיירו, לבין ישראל, ובינם לבין עצמם: הולד הולך אחר הפסול. לפיכך, גר עמוני או מצרי שני שנשא בת ישראל, הבת כשרה, אפילו לכהונה, שאחר איזה מהם שנלך היא כשרה.