פוסק השולחן ערוך, גזרו חכמים שאסור לאדם לישא או לקדש מעוברת או מינקת חבירו, עד שיהיה לולד כ"ד חודש, לפי מנין החודשים מלאים וחסרים (רמ"א). חוץ מיום שנולד ויום שנתקדשה.
פוסק השולחן ערוך, גזרו חכמים שאסור לאדם לישא או לקדש מעוברת או מינקת חבירו, עד שיהיה לולד כ"ד חודש, לפי מנין החודשים מלאים וחסרים (רמ"א). חוץ מיום שנולד ויום שנתקדשה.
פוסק השולחן ערוך, שאם עבר ונשא בתוך כ"ד חודשים, מעוברת או מניקה בתוך הזמן, מנדין אותו עד שיוציא בגט, אפילו היה כהן. ואם היה ישראל מחזירה לאחר כ"ד חודש.
פוסק השולחן ערוך, אַלְמָנָה שֶׁהָיְתָה מֵינִיקָה בְּנָהּ, יְכוֹלָה לוֹמַר: אֵינִי מֵינִיקָה אֶלָּא בְּשָׂכָר. וִיכוֹלָה הִיא לִתְבֹּעַ כְּתֻבָּתָהּ לְאַלְתַּר וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִנָּשֵׂא עַד סוֹף כ''ד חֹדֶשׁ. וְאֵין חִלּוּק בֵּין הִתְחִילָה לְהָנִיק אוֹ לֹא הִתְחִילָה
דעה ב: גם גרושה צריכה להמתין ריב"ש. וט"ז. שולחן ערוך כדעת ויש מי שאומר. הרשב"א סובר כרבינו שמשון הזקן בסוף סעיף י"א, ואין הלכה כמותו. אולם בדיעבד, גרושה שנישאת לא תצא (ט"ז). והסביר הבית שמואל באות ל"ז כי בזה יש לסמוך על רבינו שמשון.
פוסק השולחן ערוך, אין האשה מתקדשת אלא לרצונה, קדשה בעל כרחה אינה מקודשת. ומבאר הבית שמועל באות א, שמעיקר הדין הקידושין תופסין, אלא שכל המקדש, על דעת חכמים מקדש, ולפי שעשה שלא כהוגן, חכמים הפקיעו את קידושיו.
פוסק השולחן ערוך, המקדש שלא בעדים אינה מקודשת. המקדש בעד אחד: דעה א': אינה מקודשת. כן כתבו הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש, הרשב"א, מהרי"ק, וכן פסק השולחן ערוך. כדעת רב נחמן בקידושין דף סה עמוד א, שלא חוששים לקידושין.
פוסק השולחן ערוך, צריך שהמקדש והמקדשת יראו את העדים, ואם אחד מהם, לא ראה את העדים, אינם צריכים גט (הרשב"א) והטעם כי יכולים המקדש והמתקדשת לטעון שידענו שאין קידושין בלא עדים, וחשבנו שאין עדים, ולשחוק התכוונו.
פוסק השולחן ערוך, קידש בפני שני עדים, אפילו לא אמר, אתם עדים, מקודשת. וכתב הפתחי תשובה בשם הבית מאיר שאפילו לא נתכוונו להעיד אלא לראות, וכן משמע ברשב"א וכן עיקר להלכה.
פוסק השולחן ערוך, המקדש בפסולי עדות מדאורייתא אינם קידושין. המקדש בפסולי עדות דרבנן, צריך לחזור ולקדשה בפני עדים כשרים, או לגרשה מספק.
פוסק השולחן ערוך על פי דברי הרמב"ם, שכאשר אדם נושא אישה, מתחייב לה בעשרה דברים וזוכה בה בד' דברים, גם אם לא נכתבו בכתובה.
פוסק השולחן ערוך, מעשי ידי האישה הם כנגד מזונותיה, לפיכך אם אמרה איני ניזונות ואיני עושה שומעין לה, אך הבעל אינו יכול לומר כן לאשתו.