פוסק השולחן ערוך, שמחוצה לארץ לארץ ישראל כופין אותה (ובחלקת מחוקק כתב שגם את האיש כופים), לעלות, אפילו מנוה יפה לנוה הרע, ואפילו ממקום שרובו ישראל למקום שרובו גויים.
פוסק השולחן ערוך, שמחוצה לארץ לארץ ישראל כופין אותה (ובחלקת מחוקק כתב שגם את האיש כופים), לעלות, אפילו מנוה יפה לנוה הרע, ואפילו ממקום שרובו ישראל למקום שרובו גויים.
פוסק השולחן ערוך, שבמקרה שאמר האיש לעלות לארץ ישראל, והאישה אינה רוצה, תצא בלא כתובה. והטען כתב הבית שמואל באות י"ח שדינה דומה לדין מורדת.
פוסק השולחן ערוך, שיש מי שאומר דהא דכופין לעלות לארץ ישראל, היינו בדאפשר בלא סכנה. הילכך מסוף המערב עד נוא אמון אין כופין לעלות, ומנוא אמון ולמעלה כופין לעלות דרך יבשה.
פוסק השולחן ערוך המורד על אשתו ואומר הריני זן ומפרנס, אבל איני בא עליה מפני ששנאתיה, מוסיפין לה על כתובתה משקל ל"ו שעורים כסף בכל שבוע, וממשיך לשבת עמה בלי לשמש, כל זמן שתרצה.
הגמרא שואלת: היכי דמי מורדת? אמר אמימר: דאמרה בעינא ליה ומצערנה ליה, אבל אמרה מאיס עלי לא כייפינן לה (כתובות דף סג עמוד ב).
דינא דמתיבתא: תקנת הגאונים והרי"ף שחזרו ותיקנו שבטוענת מאיס עלי, לא משהים י"ב חודש אך אין כופין עליו לגרשה, ולא עליה להיות אצלו כך כתב הטור בשם מוהר"ם מרוטנבורג, והביאו הרמ"א להלכה.
פוסק השולחן ערוך, שבמקרה שהתייחדו בהתאם להוראת בית הדין, ועדיין הם טוענים אחד על השני טענת מרידה. מבקשים מן הנטען (לתקן מעשיו. פירוש נוסף לבקשה – היינו דרך סעודה שמקרבת את הלבבות), ועושין פשרה כפי כח הדיין.
פוסק השולחן ערוך, ארוסה שאינה רוצה לינשא, בטענת מאיס עלי, אין אביה חייב ליתן לו מה שפסק בנדונייתא. וכתב הבית שמואל, שמדובר שאינה יכולה לברר את טענותיה, אבל אם היא יכולה לברר את טענותיה, אפילו לאחר שכבר נישאו מוציאים מהבעל.