האם צריך שהמקדש והמתקדשת יראו את העדים?


האם צריך שהמקדש והמתקדשת יראו את העדים?

(שולחן ערוך אבן העזר סימן מב סעיף ג)

מאת הרב שלמה לוי טוען רבני ומגשר כל הזכויות שמורות ©

בעריכה מחודשת מאת דוד עשור טוען רבני ומגשר משפטי.

 

האם צריך שהמקדש והמתקדשת יראו את העדים, ומה הדין אם אחד מהם לא ראה את העדים, ומה הדין אם אומרים המקדש והמתקדשת לשחוק כיוונו?

פוסק השולחן ערוך, צריך שהמקדש והמקדשת יראו את העדים, ואם אחד מהם, לא ראה את העדים, אינם צריכים גט (הרשב"א) והטעם כי יכולים המקדש והמתקדשת לטעון שידענו שאין קידושין בלא עדים, וחשבנו שאין עדים, ולשחוק התכוונו. לפי זה עם הם מודים שהתכוונו לקידושין, או מכחישים את עצם המעשה, והעדים מעידים שראו, אינו נאמנים לומר לשחוק התכוונו, והוי קידושין (מהר"ם פדובה, רמ"א). ובחלקת מחוקק באות ז-ח כתב שהדברים תמוהים, שכן כל עוד אינה יודעת שהיו עדים, אינה מקודשת, אפילו שמעו העדים שכוונתם לקידושין, כי אנן סהדי שאומר סתם, וכל עוד לא ראו את העדים אינה מקודשת. והביא בשם המהרי"ט טעם נוסף שכאשר לא ידעו שיש עדים, התורה הפקיעה את הקידושין.



קידשה בפני שני עדים פסולים ולא ידעו שהם פסולים, ובצד עמדו שני עדים כשרים, האם מקודשת?

יש נפקא מינה בין המהרי"ט לחלקת מחוקק, שכאשר קידשה בפני שני עדים פסולים, ולא ידעו שהם פסולים, ובצד עמדו שני עדים כשרים, שראו את בני הזוג אך לא נראו על ידם, לדעת החלקת מחוקק מקודשת, כיוון שלקידושין נתכוונו, אך לדעת המהרי"ט, אינה מקודשת, לפי שהתורה הפקיעה את הקידושין (בית שמואל אות י"א).


לסיכום: לא ראו את העדים, אך מודים שכיוונו לקידושין:

דעה א': מקודשת (מהר"ם פדובה, רמ"א).

דעה ב': אינה מקודשת, כי אנן סהדי שלא התכוונו לקידושין (חלקת מחוקק).

דעה ג': אינה מקודשת, אפילו כשכיוונו לקידושין (מהרי"ט).


 

מדוע בדיני ממונות מספיק אם העדים ראו את המעשה ואפילו שבעלי הדין לא ראו אותם ובקידושין צריך שיראו העדים את הקידושין?

כי כדי שהקידושין יחולו צריך שיהיו עדים, לעומת דיני ממונות, שעדים אינם אלא לשקרנים (בית שמואל באות ט).