^{האם מחייבים גט בטענת מאיס עלי מבוררת?}

^{(שולחן ערוך אבן העזר סימן ע"ז סעיף ג)}

^{מאת הרב שלמה לוי טוען רבני ומגשר כל הזכויות שמורות ©}

^{בעריכה מחודשת מאת דוד עשור טוען רבני ומגשר משפטי.}

^{האם כופים לגרש בטענת מאיס עלי מבוררת ומהו דינא דמתיבתא?}

^{דינא דמתיבתא: תקנת הגאונים והרי"ף שחזרו ותיקנו שבטוענת מאיס עלי, לא משהים י"ב חודש אך אין כופין עליו לגרשה, ולא עליה להיות אצלו כך כתב הטור בשם מוהר"ם מרוטנבורג, והביאו הרמ"א להלכה: [בטעם הדבר שביטלו את השהייה י"ב חודש: כדי שבנות ישראל לא יתלו עצמן בעכו"ם ויצאו לתרבות רעה, וגם לא כופים על הבעל לגרשה, כדי שלא יהיה הגט מעושה, וירבו ממזרים בישראל, ומוטב שבנות ישראל יוסיפו רעה על רעתן ואל ירבו ממזרים בישראל (רא"ש)].}

^{דעה א': תקנה זו של הגאונים לא התפשטה ברוב ישראל ולכן יש לדון כדין התלמוד בדין מאיס עלי (רמב"ם, וכן פסק השולחן ערוך).}

^{דעה ב': דנים כדינא דמתיבתא כאשר מואסת בו ונותנת אמתלא לדבריה, כגון שאומרת שאינו הולך בדרך ישרה, ומכלה ממונו וכיוצא בזה (רי"ף, מהר"ם, רא"ש, רמ"א). ובית הדין דנים בזה לפי ראות עיניהם, ויכולים להשביע אותה על כך (רמ"א).} 

^{מה הם התנאים הנדרשים בטוענת מאיס עלי בכדי לברר את דבריה?}

^{דעה 1: צריכה לתת אמתלא מבוררת וניכר לבית הדין שהוא אמת, ושלפי טענותיה ראוי לה למאוס בו, ואף על פי שסבלה כבר כמה שנים ושתקה כך כתבו החלקת מחוקק באות כ"ה, והבית שמואל באות כ"ז. וצריך לברר דבריה בעדים, אחרת הוי טענה שאינה מבוררת כמבואר בבית שמואל בקיצור דינים בסוף.}

^{דעה 2: מספיק שטוענת בברי טענה הנראית לחכמי המקום, מדוע מאיס עליה, אף על פי שאינה יכולה לברר דבריה ואין לה אפילו עד אחד, או שטוענת ברי על פי דברי עד אחד, והיא מאמינה לו ולכן מואסת בבעלה. ובית הדין משביעים או מחרימים אותה על כך, ועל כך שאינה טוענת כן כי קרוביה השיאוה (בית חדש, מובא בחלקת מחוקק בסוף הסימן).}

^{האם מורדת מאיס עלי זכאית לכתובה, ולנכסי צאן ברזל ונכסי מלוג, ומה הם פרטי הדינים בזה?}

^{1. האישה מקבלת עיקר כתובה, אך לא תוספת כתובה.}

^{2. נכסי צאן ברזל: הקיימים וראויים למלאכתם, האישה נוטלת אותם כמות שהם. נגנבו או אבדו, הבעל משלם לאשה כל שווים, לפי שהם באחריותו. השתמש בהם הבעל והפסידן על ידי שימוש, עשה ברשות, ופטור. בגדים שהכניסה הכלה אינם נחשבים לנכסי צאן ברזל, לפי שאין נכסי צאן ברזל אלא השומא שהאישה מכניסה לבעלה (רא"ש, טור, וכן פסק רמ"א).}

^{האם מורדת מאיס על בטענה מבוררת צריכה להחזיר את מעות הנדוניא?}

^{דעה א': גם מעות הנדוניא שלא תפסה, ואפילו לא המקוריים, שייכים לה (בית שמואל באות כ"ז ובחלקת מחוקק).}

^{דעה ב': מעות נדוניא מקבלת רק מה שתפסה, כי רק אם תפסה (ב"ח).}

^{3. נכסי מלוג:}

^{הקיימים או הבאים מכוחם (שנקנו מכסף נכסי מלוג) – האישה נוטלת אותם כמות שהם.}

^{נגנבו או אבדו, הבעל פטור כי הם אינם באחריותו, והם רכוש האישה והיא הפסידה אותם (רי"ף, טור).}

^{השתמש בהם והפסידם, עשה שלא ברשות, שלח בהם יד, לכן הוא פושע וחייב לשלם (בית שמואל באות כ"ז).}

^{4. נכסים שקיבלה מבעלה, צריכה להחזיר לו, כי נתן אותם רק על דעת שהם נשואים, ולא שיתגרשו.}

^{5. מזונות, עד לגירושין:}

^{דעה א: יש לה מזונות (משמע במרדכי, וכן פסק בציץ אליעזר).}

^{דעה ב: אין לה, כיוון שאינה רוצה להיות אצלו (בית יעקב), וכן משמע בבית שמואל שכתב בקיצור דיני מורדת, שקודם שגירשה אין שום תנאי כתובה חוץ מירושתה, וכך נקבע בפסקי דין רבניים.}

^{כשהאישה משקרת בטענת מאיס עלי, או כשאינה מבררת טענותיה, האם שייך דינא דמתיבתא?}

^{א. כשטוענת טענה שאינה מבוררת, וכשאינה יכולה לברר דבריה בעדים: 1. יכול לגרשה מיד בלא כתובה כדין מאיס עלי. 2. בנכסי צאן ברזל זכתה במה שתפסה, ואפילו מעות, כי לפי דבריה הוא מאיס עליה, וחלים עליה דינא דמתיבתא. 3. חייב בקבורתה גם כשלא תפסה נכסי צאן ברזל, מספיק ספיקא, כדלעיל בדין מאיס עלי. 4. פירות נכסי מלוג, מי שתופס זוכה, כי לטענתה חל עליה דינא דמתיבתא, לכן היא לא מרדה ואינה צריכה להפסיד, ומכיוון שהכתובה בטילה, אין לבעל פירות נכסי מלוג. הבעל טוען שהיא מרדה ולכן היא מפסידה (בית שמואל, בדיני מורדת בסוף הסימן).}

^{ב. כשטוענת טענות שקריות, וטענותיה נובעות מכך ש: 1. אחרים לימדוה למרוד. 2. מתוך שכועסת. 3. שמעוניינת בקטטה, או שרוצה להוציא ממונו ממנו. אפילו נכסי צאן ברזל שתפסה נוטלים מידה ומחזירים לבעלה (מרדכי, רמ"א, חלקת מחוקק ובית שמואל). אבל נכסי מלוג שבעין שלה (תרומת הדשן), ואפילו תפס הוא נכסי מלוג, מוציאים מידו. ובשאר העניינים דינה כמורדת לצערו (בית שמואל באות כ"ז ובסוף הסימן).}

^{קידשה ברמאות ובתחבולות, האם כופים אותו לגרשה?}

^{קידשה ברמאות ובתחבולות, כופין אותו לגרשה (רא"ש, רמ"א). ואם מתה קודם שגירשה אינו יורשה, לפי שעשה שלא כהוגן, ושלא ימצא חוטא נשכר (חלקת מחוקק באות כ"ח). החלקת מחוקק תמה מדוע הרמ"א הביא כאן את דברי הטור שגם במקום שכופים עליו לגרשה, כל עוד לא גירשה, יורש אותה, הרי נפסק שבמורדת אין כופין, וכאן בקידשה ברמאות אינו יורשה, ותירץ שאולי נפקא מינה למקרים המובאים בסימן קנד שכופים עליו להוציא בגט. ויש אומרים שגם מטילים עליו חרם (מהר"ם, טור, רמ"א).}

^{האם בזמנינו יש לאישה נאמנות?}

^{ראו שו"ת מהרש"ל (סימן סט) ושו"ת עדות ביעקב (סימן לו), כי אף שלדעת הרמ"א (בסימן יז סעיף ב) האידנא ד"חוצפא יסגא" אין האשה נאמנת לומר לבעלה גרשתני, אפילו בפניו, משום דחיישינן שמא נתנה עיניה באחר, מכל מקום לא בטלה חזקת נאמנותה לגמרי, ואם תשבע בבי"ד שהאמת כדבריה, יש להאמינה והיא אינה נחשבת למורדת. ואף אם לעניין גירושין אין היא נאמנת בדבריה מכל מקום אינה נחשבת מורדת, הואיל והיא באה באמתלא מבוררת. אולם בשדה חמד (מערכת גירושין סימן א) האריך לחלוק על דבריו, ולדעתו אין להאמינה כלל, אפילו קיימה דבריה בחרם ושבועה.}