^{מי נחשבת למורדת ומה דינה של המורדת?}

^{(שולחן ערוך אבן העזר סימן ע"ז סעיף ב)}

^{מאת הרב שלמה לוי טוען רבני ומגשר כל הזכויות שמורות ©}

^{בעריכה מחודשת מאת דוד עשור טוען רבני ומגשר משפטי.}

^{איזה אישה נחשבת למורדת ומה דינה של המורדת?}

^{האישה שמרדה על בעלה מתשמיש, הרבה תקנות נתקנו בה (טור), להלן אנסה להציג את הנושא בצורה מובנית ומדורגת, ולא בהכרח על פי הסדר בשולחן ערוך:}

^{הגמרא שואלת: היכי דמי מורדת? אמר אמימר: דאמרה בעינא ליה ומצערנה ליה, אבל אמרה מאיס עלי לא כייפינן לה (כתובות דף סג עמוד ב).}

^{מהו דין מאיס עלי ומה דין הכתובה והגירושין בטוענת מאיס עלי?}

^{דין מאיס אלי: פוסק השולחן ערוך, אישה שמנעה בעלה מתשמיש היא הנקראת מורדת: ושואלין אותה מפני מה מרדה, אם אמרה: מאסתיו ואיני יכולה להיבעל לו מדעתי, דינה כדלהלן:}

^{1. כתב הרמ"א שדין מאיס חל רק אם האישה אינה תובעת כתובתה, אחרת חוששים שנתנה עיניה באחר ודינה כמורדת כדי לצערו כדלהלן (על פי רש"י, והר"ן).} 

^{2. כאמור, בגמרא מובא שלא כופין אותה, ונחלקו הראשונים בדין זה:}

^{דעה א: לא כופין אותה אך כופין אותו להוציאה (רשב"ם, רמב"ם). אולם גם לשיטתם כופים עליו לגרשה, רק כשנותנת אמתלא וטענה הנראית (הגהות מימוניות). אבל אין נוהגים כדעתם, כי חוששים שמא סיבת הגירושין הוא מפני שנתנה עיניה באחר, ולא משום מאיס, והגט מעושה ופסול, ונבוא להרבות ממזרים. לכן כל גדולי אשכנז מתרחקים עד הקצה האחרון, מכפיית האיש לגרש בעסק מרידת האישה (רא"ש). אם בכל זאת נישאת בגט כזה, לדעת הרא"ש, בדיעבד לא תצא. לדעת המגיד משנה, תצא (חלקת מחוקק באות ה). וכבר פשטה הוראה בכל ארצותינו שלא כדברי הרמב"ם, ולא עוד אלא שאפילו היה הדין כדבריו היה ראוי לגדור בזה משום פרוצות ומשום קלקול הדור (מגיד משנה).}

^{דעה ב: לא כופים אותה לעמוד תחתיו, אלא ייתן גט ויוציאה בלא כתובה. כאמור, האישה מוחלת במחילה גמורה ומפסידה כתובתה, וכך יקל על בעלה לגרשה (ר"ת, הרא"ש, הרשב"א, מגיד משנה, וכן פסק בשולחן ערוך).}

^{דעה ג': לא קונסים אותה כלל, כי הוא מאוס בעיניה והיא אנוסה, לפיכך לא כופים אותו לגרשה ולא מבטלים כתובתה, אלא בית הדין אינו מתערב.} 

^{מהי מורדת בעינא ליה ומצערנא ליה?}

^{דין מורדת לצערו (דבעינא ומצערנא ליה): כתב השולחן ערוך, ואם מרדה מתחת בעלה כדי לצערו ואמרה: הריני מצערת אותו בכך, מפני שעשה לי כך וכך, או מפני שקללני, או מפני שעשה עמי מריבה וכיוצא בדברים אלו: להלן התקנות והדינים במורדת:}

^{תקנת המשנה: המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה ז' דינרים לשבוע, עד כדי (שווי) כתובתה ואז יוציאנה.}

^{תקנת הגמרא (רבותינו): כתב השולחן ערוך, מכריזים עליה ד' שבתות, ושולחים לה בית הדין: הווי יודעת שאפילו כתובותיך מאה מנה הפסדת, ושולחים לה פעם אחת לפני ארבעת השבועות שמכריזים ופעם אחת לאחריהן (רבינו תם, והרא"ש), ובפעם השנייה אומרים לה, שאם את עומדת במרדך הפסדת כתובתיך ואם עמדה במרדה ולא חזרה נמלכין בה ותאבד כתובתה (רמב"ם). לדעת הר"ן לא מסתפקים בשליח בית הדין שיודיע לה לפני שמכריזים, אלא בית הדין עצמם נמלכים בה. וכתב שיתכן שזו כוונת הרמב"ם, שכתב שלפני שמכריזים, שולחים לה "מבית דין" (בית שמואל). ואחר כך מפסידה כתובתה, ובעלה פטור מכסות ומזונות כל ימי מרידתה (כתובות דף סד, עמוד א). ואפילו מעוברת, אינו חייב במזונותיה, ולכן כשתלד פטורה מלהניק. ולדעת הר"ן שלא תיקנו הנקה כנגד מזונות חייבת גם להניק.}

^{דעה א': מכריזין בכל יום, במהלך ד' השבועות (רמב"ם, וכן פסק השולחן ערוך).}  

^{דעה ב': מכריזין רק בשבתות (תוספתא, רש"י, תוספות, וכן פסק הרמ"א).}

^{האם תקנת הגמרא של הכרזה ד' שבועות למורדת מחליפה את תקנת המשנה שפוחתים לה מכתובתה ז' דינרים לשבוע, או מתווספת לתקנת המשנה?}

^{דעה א': ד' שבועות של הכרזה מחליפה את תקנת המשנה, ולכן תוך ד' השבועות של הכרזה לא פוחתין לה כלל מכתובתה. לא חוששין שתבוא להערים ולחזור בה בכל פעם שמורדת, בתוך ד' השבועות, כי מצרפים את כל הפעמים (הקודמים) שמרדה לחשבון ד' שבועות (גאון, הובאו דבריו בר"ן). ומשמע שכן דעת ההגות מרדכי והרמ"א (בית שמואל)}

^{דעה ב': תקנת הגמרא מתווספת על תקנת המשנה, ולכן בנוסף על ההכרזה, פוחתים לה מכתובתה כל שבוע ז' דינרים (ר"ן).}

^{מהי תקנת האמוראים השנייה (בדין כלתיה דרב זביד)?}

^{בהמשך הגמרא בכתובות דף סג עמוד ב מובא שכלתו של רב זביד מרדה, וחכמים תיקנו במקרים אלו כמה תקנות כדלהלן: [התקנה תוקנה בימי האמוראים האחרונים, כשראו שגבהו בנות ישראל ודעתם זחה עליהם, וכאשר כעסו על בעליהן, היו אומרות לא בעינא ליה, ובעליהן גרשום מיד כיוון שפטרום מהכתובה, ושוב היו מתחרטות, ולכן השהו י"ב חודש (רא"ש). ולדעת הרשב"א תקנת רבותינו י"ב חודש אינה תקנה חדשה, אלא מראש נהגו כן במאיס, שמא יסור המיאוס מליבה, כי תקנת המשנה ותקנת ד' שבועות מתייחס רק למורדת, ולדעת הרשב"א תקנת י"ב חודש תוקן רק במאיס.}

^{1. משהין את גיטה י"ב חודש ורק אחר כך מגרשים אותה.}  

^{2. כשמגרשה לאחר י"ב חודש, היא זוכה רק בנכסי צאן ברזל הקיימים, אך רק אם תפסה אותם. ואם אבדו אין הבעל חייב לה כלום, אף על פי שקיבל עליהם אחריות (שולחן ערוך סעיף ג). אם תפסה מפתח, או שתפסה על ידי שליח, לא מועיל (בית שמואל באות ח). וגם אינה יכולה לתפוס כנגדם מנכסי הבעל (כנסת הגדולה, באר היטב אות כח). נוטלת קרקעות נכסי צאן ברזל, וזוכה בנכסי מילוג הקיימים. אבל מה שאבד מנכסי מלוג הפסידה (חלקת מחוקק באות כד).}

^{3. בתקופת ההשהיה של י"ב חודש, מפסידה מזונותיה, אך מעשה ידיה שלה.}

^{4. נחלקו הפוסקים אם התקנה, עוסקת במאיס, או במורדת בעינא, או בשניהם:}

^{דעה א': התקנה (כלתיה דרב זביד) עוסקת רק במורדת בעינא, ומכאן שבדין מאיס שהוא קל יותר, האישה זוכה בכל נכסי צאן ברזל הקיימים, גם אם לא תפסה (רשב"ם, רמב"ם).}

^{דעה ב': התקנה עוסקת רק במאיס, אבל במורדת שהוא חמור יותר אינה זוכה כלל בנכסי צאן ברזל, ואפילו תפסה, מפקיעין מינה (רמב"ן, רשב"א).}

^{דעה ג': התקנה עוסקת במאיס, אך הדין יחול גם במורדת, לכן זוכה רק בנכסי צאן ברזל הקיימים שתפסה, גם במאיס וגם במורדת (רא"ש).}

^{דעה ד': התקנה עוסקת רק במאיס. נכסי מלוג רק מה שתפסה שלה, נכסי צאן ברזל אינה זוכה כלל (מובא כשיטה נוספת במהרלב"ח – חלקת מחוקק באות יא). מובא ברמ"א (סעיף ב) שיש אומרים שבנכסי מלוג רק מה שתפסה שייך לה, אך בסעיף ג' חזר וכתב הרמ"א שהכל שייך לאשה (וכך הובא גם ברשב"א, בית יוסף ומגיד משנה), לכן בחלקת מחוקק באות ח) כתב שלא ידוע מי סובר כן, ובביאור הגר"א כתב שהוא תמוה מאוד. ןבבית שמואל באות יא הביא דעת מהרלב"ח (דעה ד) שסובר כן.}

^{האם מורדת יכולה לתפוס מעות נדוניא?}

^{דעה א': לא מועילה תפיסה, אלא רק במטלטלין, לפי שהם שבח בית אביה (ר"ן, חלקת מחוקק ובית שמואל).}

^{דעה ב': גם במעות נדוניה מועילה תפיסה, כדין נכסי צאן ברזל (בית חדש).}

^{האב שתפס מהנדוניה, נכסי צאן ברזל שהכניסה לבעלה האם מועילה תפיסתו?}

^{דעה א': יד האב כיד בתו, ולכן נחשב כתפיסת הבת (מהר"ם, רמ"א, בית חדש).}

^{דעה ב': תפיסתו אינה מועילה, משום דהוי תפיסת חוב במקום שחב לאחרים, ואין יד האב כיד בתו. והמהר"ם (בדעה א') עוסק במקרה שהאב עוד לא העביר את הנדוניה לחתן (חלקת מחוקק באות כג, וכן ביאר בבית שמואל).}

^{מתנות: לאחר שהפסידה כתובתה ומתגרשת (בין במאיס ובין במורדת), צריכה להחזיר את כל מה שקבלה מבעלה, ואינה נוטלת ממנו כלום (רמב"ם, וכן פסק בשולחן ערוך). אבל אינה צריכה להחזיר את טבעת נשואיה, כדי שלא יאמרו קידושין תופסים באחותה, דהיינו קידושיה בטלין למפרע ויכולה לישא אחותה (מהרי"ו, חלקת מחוקק באות ו). וכן מתנות נישואין שקיבלה מקרוביו (רבינו ירוחם, הובא בבית שמואל).}

^{מתי נפטר האיש מכתובת האישה במורדת האומרת בעינא או מאיס?}

^{דעה א': לאחר ד' שבועות של הכרזה:}

^{א. תקנת י"ב חודש הוא רק במאיס ולא במורדת, ולכן במורדת נשארנו רק עם דין הכרזה ד' שבועות, ולכן פשוט שמפסידה כתובתה ומתגרשת כבר לאחר ד' שבועות (רמב"ן, רשב"א).}

^{ב. תקנת י"ב חודש חל רק על דין מורדת בעינא, אך תקנת י"ב חודש מתווסף על תקנת הכרזה, ואינה מחליפה אותה. לכן האישה מאבדת כתובתה כבר לאחר ד' שבועות הכרזה. אולם הגירושין הם רק כעבור י"ב חודש, מבקשים ממנו שלא יגרשה אלא לאחר י"ב חודש, לפי שגנאי לבנות ישראל שמתגרשות מחמת קטטה, אבל אם רצה יכול לגרשה מיד (מגיד משנה; חלקת מחוקק באות י. בית שמואל באות יג). כתקנת האמוראים השנייה (הרמב"ם, ר"ן).}

^{דעה ב': רק לאחר י"ב חודש, כתקנת האמוראים השנייה, שממתינים י"ב חודש. התקנה מתייחסת למאיס וכל שכן למורדת. לכן במורדת לאחר הכרזה ד' שבועות, אומרים לה שתאבד כתובתה, אולם אין הכוונה שתאבד כתובתה מיד, אלא רק לאחר י"ב חודש. נמצא שלאחר תקנת י"ב חודש, נשאר עדיין החלק של הכרזת ד' שבועות שבתקנת הגמרא, אך רק לאחר י"ב חודש האישה מאבדת כתובתה, כתקנת האמוראים השנייה. ואף על פי שכאמור במאיס עלי, האישה מוחלת כתובתה, מחילתה לא הוי מחילה עד י"ב חודש, וכל שכן במורדת שנותנים לה י"ב חודש, קודם שמאבדת כתובתה (בית שמואל באות י). לשיטה זו ההבדל היחיד בין מאיס עלי למורדת, הוא שבמאיס אין הכרזה (רא"ש).}

^{בדעת הרמ"א נחלקו הבית שמואל והחלקת מחוקק, לדעת הבית שמואל, הרמ"א פוסק כדעת הרא"ש, והרמ"א סובר בכל מקרה כדעת רוב הפוסקים. לכן במאיס הרמ"א פסק שתפיסה בנכסי צאן ברזל מועילה כדעת הרמב"ן, רשב"א, רא"ש ורש"י נגד הרמב"ם והר"ן הסוברים שנכסי צאן ברזל שייכים לה גם ללא צורך בתפיסה. ובמורדת לא השיג על השולחן ערוך, לכן יש לומר שסובר שמועיל תפיסתה כדעת הרמב"ם והר"ן, רא"ש מהר"ם והשלטי גיבורים. כנגד הרמב"ן והרשב"א שסוברים שבמורדת גם תפיסה לא תועיל.}

^{לעומת זאת, לדעת החלקת מחוקק, הרמ"א סובר כדעת הרשב"א, שבמורדת לא מועילה תפיסה, אף על פי שלא השיג כאן על השולחן ערוך. בתחילה החלקת מחוקק רצה לומר שהרמ"א פוסק במחלוקת זו בכל מקום אחר המוחזק, אך כיוון שכתב בסעיף ג' על פי הטור שבמורדת האישה נוטלת קרקעות של נכסי צאן ברזל, אף על פי שהבעל מוחזק בהם, שהרי קרקע בחזקת בעליה עומדת, חזר בו מכך. כך עולה מדברי הרמ"א בהמשך בדינא דמתיבתא, שם הרמ"א סובר שאם יש ערמה בדבר אפילו תפיסה אינה מועילה, כדעת הרשב"א. שכן לפי כל הדעות האחרות אפילו במודה שמורדת מועילה תפיסה. הבית שמואל דוחה דבריו ומחלק, שבמשקרת דינה חמור יותר, ולכן בדינא דמתיבתא במשקרת, לא מועילה תפיסה, ואין מכאן הוכחה שהרמ"א סובר כדעת הרשב"א.}

^{מתי נפטר האיש מכתובת האישה בטוענת מאיס עלי?}

^{כאמור לעיל:}

^{1. לדעת הרמב"ם כופים עליו לגרשה ומפסידה כתובתה מיד.}

^{2. לדעת השולחן ערוך מפסידה כתובתה מיד, וכך יקל עליו לגרשה.}

^{3. לכל הדעות האחרות, על מאיס חלה תקנת האמוראים השנייה (י"ב חודש) וממילא מאבדת כתובתה ומתגרשת רק כעבור י"ב חודש.}

^{באר מהם הד' דעות בראשונים בדין מורדת האומרת מאיס עלי ובדין מורדת האומרת בעינא ליה ומצערנא ליה, ביחס לגירושין כתובה ונכסי צאן ברזל?}

^{א. דעת הרמב"ם והשולחן ערוך:}

^{מורדת כדי לצערו:}

^{מכריזים עליה: במשך ד' שבועות בכל יום.}

^{מפסידה כתובתה ותנאי כתובתה: לאחר ד' שבועות.}

^{נתינת גט: רק לאחר י"ב חודש.}

^{נכסי צאן ברזל: רק מה שתפסה שלה.}

^{אומרת מאיס עלי:}

^{מפסידה כתובתה ותנאי כתובה: מיד.}

^{נתינת גט: כופים על הבעל לגרשה (רמב"ם, רשב"ם). כל הפוסקים חלקו עליהם, לכן לדעת השולחן ערוך יכול לגרשה מיד, אבל לא כופים עליו לגרשה.}

^{נכסי צאן ברזל: כל מה שקיים שלה.}

^{ב. דעת הרא"ש (ודעת הרמ"א על פי הבית שמואל):}

^{מורדת ומאיס:}

^{הכרזה: מורדת, במשך ד' שבועות בכל יום. מאיס עלי, לא מכריזים (לכל הדעות).}

^{מפסידה כתובתה ותנאי כתובה: רק לאחר י"ב חודש.}

^{נתינת גט: לאחר י"ב חודש.}

^{נכסי צאן ברזל: רק מה שתפסה שלה.}

^{ג. דעת רמב"ן ורשב"א (ודעת הרמ"א על פי החלקת מחוקק):}

^{מורדת כדי לצערו:}

^{מכריזים עליה: במשך ד' שבועות.}

^{מפסידה כתובתה ותנאי כתובתה: לאחר ד' שבועות.}

^{נתינת גט: לאחר ד' שבועות.}

^{נכסי צאן ברזל: מפסידה.}

^{אומרת מאיס עלי:}

^{מפסידה כתובתה ותנאי כתובתה: רק לאחר י"ב חודש.}

^{נתינת גט: רק לאחר י"ב חודש.}

^{נכסי צאן ברזל: רק מה שתפסה שלה.}

^{ד. דעת הר"ן:}

^{מורדת כדי לצערו – כדעת השולחן ערוך (אך סובר שמכריזים רק בשבת):}

^{מכריזים עליה: במשך ד' שבועות, רק בשבת. בית הדין עצמם נמלכים בה לפני.}

^{מפסידה כתובתה ותנאי כתובה: לאחר ד' שבועות.}

^{נתינת גט: רק לאחר י"ב חודש.}

^{נכסי צאן ברזל: רק מה שתפסה שלה.}

^{אומרת מאיס עלי:} 

^{מפסידה כתובתה ותנאי כתובה: רק לאחר י"ב חודש (כדעת הרא"ש, רשב"א ורמב"ן).}

^{נתינת גט: לאחר י"ב חודש (כדעת הרא"ש, רשב"א ורמב"ן).}

^{נכסי צאן ברזל: כל מה שקיים שלה (כדעת השולחן ערוך).}

אלו עוד מחויבויות ישנם בתוך י"ב חודש של המתנה למורדת?

^{לשיטת הרמב"ם והשולחן ערוך, הסוברים שמפסידה כתובתה כבר לאחר הכרזה ד' שבועות:}

^{דעה א': מכיוון שהכתובה בטילה (לאחר ד' שבועות), הוא הדין לכל שאר תנאי הכתובה, חוץ מירושתה, לכן אין לבעל פירות נכסי מלוג ואינו חייב בפדיונה. אולם מכיוון שיורשה יש להסתפק אם חייב בקבורתה (חלקת מחוקק). והבית חדש כתב שפטור מקבורתה, אף אם תפסה נכסי צאן ברזל, למרות שקבורתה תוקנה כנגד ירושת כתובתה, הכוללים גם נכסי צאן ברזל. כי האישה זוכה בנכסי צאן ברזל רק מכח ספק, לכן כשמתה, הבעל נפטר מקבורתה מספק (דהיינו, שיכול לטעון שמא לא ירש ממנה כלום, אלא מעיקר הדין הנכסי צאן ברזל היו שייכים לו), ומכל מקום מה שתפסה אינו יורש כיוון שאינו רוצה לקוברה (חלקת מחוקק).}

^{דעה ב': כיוון שמרדה, היא הפסידה ולא הוא, לכן יש לבעל פירות ויורשה ואינו חייב בפדיונה ובקבורתה. אמנם אם תפסה נכסי צאן ברזל חייב בקבורתה כנגדם. כי קוברה תחת ירושת כתובתה, ומבואר ברש"י ובתוספות דנדוניא שהיא נכסי צאן ברזל, [גם] נקרא כתובתה (בית שמואל באות יב). ובאומרת "מאיס עלי" חייב בקבורתה גם אם לא תפסה נכסי צאן ברזל, משום שמוציאים ממון מספק ספיקא (בית שמואל באות יז). כאמור, יש ספק אם זכתה בנכסי צאן ברזל (כי היא זוכה רק על ידי תפיסה), ואם נאמר שלא זכתה, ספק אם הלכה כרמב"ם, הסובר שדיני מורדת אינו חלים כשאומרת "מאיס עלי" וודאי זכתה בנכסי צאן ברזל, ולכן חייב בקבורתה.}

^{לשיטת הרא"ש והרמ"א: מעשה ידיה שייכים לה, הבאים כנגד מזונותיה שהפסידה. במאיס - מיד, במורדת - לאחר ד' שבועות. אך שאר המחויבויות והכתובה, במקומן עומדות, לכן הבעל אוכל פירות, יורשה, וחייב בפדיונה ובקבורתה. כמבואר בכתובות דף מז, עמוד ב: תיקנו מזונותיה תחת מעשה ידיה וקבורתה תחת ירושת כתובתה.}

^{אלו מחויבויות ישנם לאחר י"ב חודש שממתנים למורדת לפי תקנת האמוראים השנייה, שמשהין את הגירושין לי"ב חודש?}

^{אין להם כלום אחד על השני (רמ"א): כיוון שאין לה כבר כתובה, הוא אינו חייב בפדיונה ובקבורתה (בית שמואל באות טז), אך כל עוד לא נתן לה גט, יורשה (רמב"ם, רא"ש, וכן פסקו השולחן ערוך והרמ"א). והטעם הוא מפני שהיא מרדה ולכן היא מפסידה ולא הוא. לפי סברא זו, נראה שגם לאחר י"ב חודש הבעל אוכל פירות (בית שמואל). אולם נחלקו בכך הפוסקים:}

^{דעה א': לאחר י"ב חודש הבעל אינו אוכל פירות נכסי מלוג (רא"ש, רמ"א). מדוע מחלקים בין פירות לירושה? למה לא יזכה הבעל גם בפירות כמו בירושה. אלא אם נאמר שלדעת הרא"ש, ירושת הבעל דאורייתא, ולכן אינו אוכל פירות שהם רק מדרבנן (בית שמואל באות טו).}

^{דעה ב': גם לאחר י"ב חודש הבעל אוכל פירות נכסי מלוג (רשב"א).}

^{האם הבעל יכול למחות באשתו המורדת כשמוכרת מנכסיה שמא יפסיד את ירושתה?}

^{דעה א': אף לדעה שאינו אוכל פירות נכסי מלוג, יכול למחות (מהרי"ו, רמ"א להלן בדינא דמתיבתא).}

^{דעה ב': לדעת הרשב"א שאוכל פירות יכול למחות בה מלמכור, אולם לדעת הרא"ש שאינו אוכל פירות ורק יורשה, הוי כאילו אין אישות ביניהם, לכן הוא יורש אותה בתורת קרוב, ואינו יכול למחות בה כשמוכרת (רלב"ח, בית שמואל באות יז).}

^{לדינא: לכתחילה יכול למחות בה, ובדיעבד אם כבר נתנה צריך עיון (בית שמואל שם).} 

^{חזרה בה המורדת ממרידתה לאחר י"ב חודש, האם צריך לכתוב לה כתובה חדשה?} 

^{צריך לכתוב לה כתובה חדשה אבל בתוך י"ב חודש יכולה לחזור בה, ויש לה כתובה, ואם הבעל מת תוך י"ב חודש יש לה כתובה, ונגבית מהיורשים (רמ"א).}

^{לאחר חרם דרבינו גרשום שאין נושאים שתי נשים, ורוצה לגרשה, האם רשאי לשאת אחרת עליה?} 

^{דעה א': יכול לגרשה בעל כרחה מיד, או לשאת אשה נוספת (ראב"ן), אפילו תוך ד' שבועות, הועיל ואינו יכול לשהות אפילו עונה אחת ללא אשה (חלקת מחוקק).}

^{דעה ב': אינו רשאי לשאת אחרת (רשב"א, מהרי"ק, רמ"א). [יש לשים לב שהם חלוקים רק באפשרות לישא אשה נוספת, אך הם אינם מתייחסים לאפשרות לגרשה בעל כרחה.] אבל בארוסה מותר, והגה"מ אוסר אף בארוסה. וכן לאחר י"ב חודש מותר לגרשה בעל כרחה, או לשאת אחרת על פניה, דאין כח ביד האשה לעגנו לעולם (רמ"א). הוא הדין (קודם י"ב חודש) כשבית הדין רואים שעוותה עליו ואין חשש שמחפש תואנה, משום שנתן עיניו באחרת (בית שמואל). בדיעבד, אם נשא אשה נוספת תוך י"ב חודש, אינו צריך לגרש מי מהם (מהרי"ק, רמ"א).}

^{דעה ג' (הסבר): המחלוקת הוא דווקא בלשאת אחרת, כמבואר במהרי"ק שחוששין שמא יתן עיניו באחרת ואז יטען על אשתו שהיא מורדת, אך לכולי עלמא מותר לו לגרשה בעל כרחה. בנושא אשה נוספת על אשתו, אינו מחוייב בתשלום כתובה, ולכן חוששין שמא נתן עיניו באחרת. אבל במגרשה בעל כרחה בתוך י"ב חודש, חייב גם בהוצאות כתובתה, ולכן לא חוששין שמא נתן עיניו באחרת. אולם, מדברי הרמ"א שלאחר י"ב חודש כולי עלמא מתירים לגרשה בעל כרחה או לשאת אחרת, לכאורה משמע שבתוך י"ב חודש, נחלקו בשני המקרים.}

^{בעלה מלח היינו יורד ים שעונתו אחת לששה חודשים ומסרבת לו האם נחשבת כמורדת?}

^{נחשבת כמורדת אפילו אומרת לו שכשיחזור לא תשמש איתו, ופשיטא שגם אם רוצה לקרב עונתו והיא מסרבת (חלקת מחוקק באות יט). ואפילו יש לו אשה אחרת.}

^{ארוסה שהגיע זמנה לינשא ומרדה כדי לצערו ולא נישאת, האם נחשבת כמורדת?}

^{פוסק השולחן ערוך שנחשבת כמורדת. ובבית שמואל הוסיף שאפילו אם לא אמרה מאיס עלי (בית שמואל באות כד).}

^{החלה למרוד כשהייתה חולה או כשהייתה נידה, האם דינה כמורדת?}

^{החלה למרוד כשהייתה חולה (רמ"א) והוא הדין כשהייתה נידה, ובירושלמי מובא שמרדה קודם נידתה, ובבבלי משמע שמרדה בזמן נידתה (חלקת מחוקק באות יח).}

^{דעה א': רק כשהחלה למרוד קודם נידתה נחשבת מורדת (ירושלמי, ר"ן, ראבי"ה, שלטי גיבורים).}

^{דעה ב': גם כשהחלה למרוד בזמן נידתה נחשבת כמורדת, כדעת הבבלי (רמב"ם, רא"ש, מהר"ם, שולחן ערוך). הרמ"א, הביא את המהר"ם (בדעה ב') וכתב "ויש חולקים" ומשמע שסובר שהעיקר כמהר"ם (בית שמואל). הרא"ש ביאר שלבבלי נידה נחשבת כפיתו בסלו, ולכן נחשבת כמורדת ולירושלמי לא.}

^{יבמה שמרדה, האם יש לה דין מורדת?}

^{יבמה שמרדה לדעת הרי"ף והרמב"ם מצות ייבום קודמת לחליצה, לכן יש לה דין מורדת. לדעת ר"ת והרא"ש שמצות חליצה קודמת, אין לה דין מורדת (ח"מ ס"ק כא).}