^{האם המורד על אשתו חייב בגירושין כתובה ומזנות?}

^{(שולחן ערוך אבן העזר סימן ע"ז סעיף א)}

^{מאת הרב שלמה לוי טוען רבני ומגשר כל הזכויות שמורות ©}

^{בעריכה מחודשת מאת דוד עשור טוען רבני ומגשר משפטי.}

^{האם המורד על אשתו חייב בגירושין כתובה ומזנות, והאם עובר על לא תעשה של חיוב עונה, והאם ניתן לכפותו לשמש, ומה הדין אם כפו אותו לשמש?}

^{פוסק השולחן ערוך המורד על אשתו ואומר הריני זן ומפרנס, אבל איני בא עליה מפני ששנאתיה, מוסיפין לה על כתובתה משקל ל"ו שעורים כסף בכל שבוע, וממשיך לשבת עמה בלי לשמש, כל זמן שתרצה. ואף על פי שכתובתה הולכת ונוספת, הרי הוא עובר בלא תעשה שנאמר: לא יגרע (רמב"ם). ואם היא רוצה כופין אותו להוציאה מיד וליתן כתובתה. ומבאר הבית שמואל של"ו שעורים הם שלוש דינרי מדינה. ואינו נותן לה עכשיו, אלא הם חוב עליו כשתקבל את כתובתה. עוד מבאר הבית שמואל שלא כופים אותו לשמש כי אסור לשמש בכפיה, וצריכים דעתו ודעתה, ואם שימש בכפיה נחשב כמורד.}

^{האם המורד מלשלם מזונות לאשתו נחשב מורד?}

^{דעה א': אין לו דין מורד (רמב"ם), וכן סוברים רוב הפוסקים (ב"ח) וכן פסק בשולחן ערוך.}

^{דעה ב': גם למורד במזונות, יש דין מורד (תוספות, הרא"ש, והטור). אמנם לאשה יש דין מורדת רק בתשמיש, כי במזונות היא יכולה לומר "איני ניזונת ואיני עושה", אך ביחס לבעל שאינו יכול לומר כן נחשב כמורד גם במזונות.}

^{מורד שרוצה לגרש את אשתו מיד וליתן כתובתה האם מוספים על כתובתה והאם עובר בלאו דלא יגרע ומה הדין בזמנינו לאחר חרם דרבנו גרשום?}

^{כתב הרמ"א שיש אומרים, דאם רוצה לגרשה מיד וליתן כתובתה, אין מוסיפין לה (כדמשמע ברמב"ם). ונראה שאף אינו עובר על לאו דלא יגרע.}

^{קושיא: האם דברי הרמ"א נאמרו אף לאחר חרם דרבינו גרשום, שלא לגרש את אשתו בעל כרחה, שהרי הוא תולה את דבריו ברמב"ם שאינו מזכיר ולא הכיר בחרם דרבינו גרשום, והרי לשיטת הרמב"ם פשיטא שיכול לגרשה בעל כרחה. לכן ממה נפשך יש להקשות, אם דברי הרמ"א מתייחסים ללפני חרם דרבינו גרשום פשיטא, הרי הוא יכול לגרש אותה כרצונו, וממילא השאלה מתבטלת מעצמה. ואם דבריו מתייחסים לאחרי חרם דרבנו גרשום, הכיצד מביא הרמ"א הוכחה מהרמב"ם שלא נהג על-פי חרם דרבינו גרשום. על מנת להתמודד עם שאלה זו הובאו שתי שיטות מנוגדות:}

^{שיטה א': כשרוצה לגרשה מיד פטור מעונה ואין לו דין מורד (שלטי גיבורים, בית חדש, בית שמואל, והנודע ביהודה). יש לתרץ שאולי הרמב"ם מחדש שבזיווג ראשון אסור לאדם לגרש את אשתו בעל כרחה, כמבואר בסוף גיטין דף צ עמוד א. אם לא מצא בה ערוות דבר, ואף על פי כן לא יחשב כמורד. מזה נשמע שגם לאחר חרם דרבינו גרשום כשרוצה לגרשה מיד לא יחשב כמורד. ומוכח שדברי הרמ"א מתייחסים גם לאחר חרם דרבינו גרשום, ואם הבעל רוצה לגרש את אשתו והיא מסרבת, גם אם אין לה מומים יכול למנוע ממנה ביאה ואין בכך איסור (בית שמואל באות ו).}

^{אולם יש להקשות להלן (סימן קיז, סעיף יא), שם השולחן ערוך פוסק (עפ"י שו"ת הרא"ש) שכופין אשה נכפית לקבל גט. לדעת החלקת מחוקק שם הרא"ש הסתפק בכך, אולם מכל מקום כותב החלקת מחוקק שיכול למנוע ממנה: שאר, כסות ועונה. הרמ"א פסק כמהרי"ק שכשלאשה יש מום נכפית דהיינו שיש לה מום גדול כזה שאילו היה באיש היו כופין אותו לגרש את אשתו. אם היא נאמנת מלקבל גט, יכול למנוע ממנה: שאר, כסות ועונה. כי לא תקן רבינו גרשום שתהא אשה עדיפה מאיש. אבל בשאר מומין, שאינה נכפית עליהן, יכול למנוע ממנה רק עונה. אולם, כשאין לה מומין כלל משמע במהרי"ק (וברמ"א שהביאו), שגם במאוסה בעיניו אינו יכול למנוע ממנה אפילו עונה. אף על פי כן לדעת הבית שמואל בנכפית יכול למנוע ממנה שאר, כסות ועונה, ובשאר נשים כשמאוסה בפניו, גם אם אין להם מומין כלל. בכל אופן יכול למנוע ממנה עונתה. (הבית שמואל שם, סימן קיז באות כד ובסימן עז באות ו) מנמק (בניגוד לדעת הרמ"א) שבשאר מומים, שאינה נכפית, ואין כופין עליה להתגרש בגללם. יכול למנוע ממנה עונתה גם כשאין לו ממון לתת כתובתה, משום שאין כופין אותו להוליד בני שנואה, יש לומר לשיטתו שהוא הדין כאן כשמאוסה בעיניו ואין לו מומין כלל.}

^{הסבר נוסף, הרא"ם [רבי אליהו מזרחי] לשיטתו שכאשר אשתו מסרבת לקבל גט, פטור מלתת לה מזונות. הרא"ם למד כן מריש כתובות, שאם הגיע זמן הנישואין, ומעכבת אותו ולא נישאו, אין לה מזונות, אם כן וודאי גם תקנת רבינו גרשום הייתה רק שלא לגרשה בעל כרחה, אבל יכול למנוע ממנה מזונות עד שתתרצה להתגרש. לדעת הב"ח הוא הדין שפטור גם מעונה. בשו"ת מהר"א ששון נפסק, שהבעל יכול לומר קים לי כרא"ם עפ"י הב"ח, שבמאוסה בעיניו ללא מומים יכול למנוע ממנה עונתה. אולם, החלקת מחוקק דחה את דברי הרא"ם, כי אין לדמות סוף דינה לתחילתה, בדיוק כפי שבנשואה שחלתה חייב במזונותיה, אף על פי שבנידחו הנישואין מחמת שחלתה אינו חייב. ואפילו לשיטתו יתכן שכתב כן רק ביחס למזונות ולא לפוטרו מעונה, וגם כל הפוסקים האחרים חלקו עליו ומחייבים אותו במזונותיה. שכל שעה שבעלה ימאס בה או יאהב אחרת יגרשה ואם תמאן תפסיד מזונות, וכן גורם לפריצות שיתן עיניו באחרת בתקווה להיפטר מאשתו וממזונותיה (משפטי עוזיאל מהדורה קמא סג). למעשה נסלל כאן דרך עוקף חרם רבינו גרשום.}

^{שיטה ב': כשרוצה לגרש מיד והאישה מסרבת, חייב בעונה ויש לו דין מורד. כך כתבו המהרי"ק, החלקת מחוקק, והכנסת הגדולה.}

^{1. כאמור לעיל, אין להביא הוכחה מהרמב"ם שלא הכיר בחם רבינו גרשום (חלקת מחוקק).}

^{2. כאמור לעיל, אם יש לה מומים ומאוסה בעיניו, פטור מעונתה. אבל כשאין לה מומין כלל, גם אם היא מאוסה בעיניו אינו יכול למנוע ממנה אפילו עונה (חלקת מחוקק).}

^{האם הבעל יורש את אשתו כאשר מרד בה ומתה לפני שגרשה?}

^{דעה א': מורד אינו יורש את אשתו. כן פסקו השלטי גיבורים, והרמ"א.}

^{דעה ב': מורד יורש את אשתו. כן פסקו הרא"ם, והבית שמואל.}