"סימן לדוגמא מתוך קורס טוען רבני" 

שולחן ערוך חלק אבן העזר סימן א' 

דיני פריה ורביה, ושלא לעמוד בלא אשה. איסור אשה שנייה, והיתר נישואין. ובו י"ד סעיפים.

החובה לישא אשה

^{סעיף א}

^{חייב כל אדם לישא אשה כדי לפרות ולרבות. וכל מי שאינו עוסק בפריה ורביה כאלו שופך דמים, וממעט את הדמות, וגורם לשכינה שתסתלק מישראל. הגה: וכל מי שאין לו אשה שרוי בלא ברכה, בלא תורה כו' ולא נקרא אדם. וכיון שנשא אשה עונותיו מתפקפקים, שנאמר: מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מאת ה' (משלי יח, כב).}

^{פרטי הדינים}

^{באלו זמנים חייב אדם לקיים מצות פריה ורביה, והאם מועילה מחילת האשה על מצות עונה, ובאלו זמנים יקיים מצות לערב אל תנח ידך? לדעת הרמב"ם חייב אדם לבעול בכל עונה בכדי לקיים מצות פריה ורביה, ולא מועילה מחילת אשתו, שהרי מוטלת עליו מצות פריה ורביה. אמנם אם קיים פריה ורביה ויש לו בן ובת, מועילה מחילתה ואינו חייב לשמש עימה. והב"ש (ס"ק א) תמה על הרמב"ם שהרי גם כשקיים האדם מצות פריה ורביה, מכל מקום מוטלת עליו מצות "לערב אל תנח ידך", ואיך תועיל מחילתה על מצוה זו. והפת"ש (ס"ק א) מיישב על פי הברכי יוסף, שבאמת משום מצות לערב אל תנח ידך אינו מחויב בכל עונה, כשאשתו מוחלת לו, אלא שעל כל פנים יש לו לקיים את המצוה בעת מן העיתים.}

^{האם אשה מחוייבת במצות "לא תהו בראה לשבת יצרה"? לדעת הב"ש (ס"ק ב) אשה מחוייבת במצוה זו וכן משמע מתשובת הרד"ך. אך מדברי הרמ"א בסעיף יג משמע שאין האשה מחוייבת במצוה זו אלא שלא תשב בלא איש משום חשד.}

 מכירת ספר תורה לצורך נישואין

^{סעיף ב}

^{אין מוכרין ספר תורה, אלא כדי ללמוד תורה ולישא אשה.} 

^{פרטי הדינים}

^{האם מותר למכור ספר תורה או שאר ספרים בכדי לחתן יתום, או יתומה? הח"מ (ס"ק א) הוכיח מהשו"ע בסימן קנ"ג שרק במקום שיש מצוה מותר למכור ס"ת, ולכן כאן שיש מצוה ללמוד תורה וכן לישא אשה אפשר למכור ספר תורה. וכן הדין בשאר ספרים ב"ש (ס"ק ב). והריב"ש כתב שבלימוד תורה נכלל גם צורכי התלמדים, ובנישואין נכלל גם לחתן יתומים שכן יתום מצווה על פריה ורביה, אך כאשר אין מצוה אין למכור. ולכן אין למכור ספר תורה בכדי לחתן יתומה. אך הב"ש (ס"ק ב) כתב שלדעת הפוסקים שסוברים שאשה מצווה על "לא תהו בראה לשבת יצרה" יהיה מותר למכור ס"ת בכדי לחתן יתומה, שהרי "יש אומרים" (בסעיף ח) שמוכרים ס"ת בכדי לקיים מצות "לערב אל תנח ידך" שכן שני מצות אלו הם מדרבנן, ולכן זה תלוי במחלוקת זו.}

גיל הנישואין

^{סעיף ג}

^{מצוה על כל אדם שישא אשה בן י"ח, והמקדים לישא בן י"ג, מצוה מן המובחר, אבל קודם י"ג לא ישא דהוי כזנות. ובשום ענין לא יעבור מעשרים שנה בלא אשה. ומי שעברו עליו כ' שנה ואינו רוצה לישא, ב"ד כופין אותו לישא כדי לקיים מצות פריה ורביה. מיהו אם עוסק בתורה וטרוד בה, ומתירא לישא אשה כדי שלא יטרח במזונו ויתבטל מן התורה, מותר להתאחר. הגה: ובזמן הזה נהגו שלא לכוף על זה. וכן מי שלא קיים פריה ורביה ובא לישא אשה שאינה בת בנים, כגון עקרה וזקנה או קטנה, משום שחושק בה או משום ממון שלה, אעפ"י שמדינא היה למחות בו, לא נהגו מכמה דורות לדקדק בענין הזיווגים. ואפילו נשא אשה ושהה עמה עשרה שנים לא נהגו לכוף אותו לגרשה, אע"פ שלא קיים פריה ורביה, וכן בשאר ענייני זיווגים. (ריב"ש סימן ט"ו), ובלבד שלא תהא אסורה עליו.}

^{פרטי הדינים}

^{מדוע בכל המצות אדם מחויב מיד שמגיע לגיל יג, ואילו במצוה זו (לישא אשה) יכול לקיימה בגיל יח, והאם גם בזמנינו נוהגת המצוה מן המובחר לישא בן יג? כתב הח"מ (ס"ק ב) שלמרות שכל המצוות תחילת זמנם הוא מגיל יג, שאז נעשה אדם גדול וחייב במצוות, מכל מקום במצוה זו קבלו חז"ל שתחילת זמנה הוא מגיל יח, מאחר שצריך ללמוד ותחילת זמן לימוד גמרא הוא מגיל טו ואילך. והב"ש (ס"ק ג) כתב שמכל מקום מצוה מן המובחר לישא אשה מגיל יג, דהיינו לאחר שעברו עליו יג שלמות. והפת"ש (ס"ק ב) כתב שכיון שנחלשו הדורות ונשתנו הטבעיים אין צורך להיזהר ולהקדים לישא אשה בגיל יג.}

^{האם מותר לישא אשה קודם שנת ה-יג דהיינו מ-יב ויום אחד? לדעת הרמב"ם והטור אסור לישא אשה וכן פסק המחבר שהוי כזנות. ומה שכתוב בגמרא שהמשיא בניו סמוך לפרקן הוי מצוה זה בגיל יג ויום אחד והביא שתי שערות. אך לדעת רש"י והתוס' אפשר להקדים שנה או חצי שנה וזו המצוה על האב שישיא בניו סמוך לפרקן. והב"ח מחלק תוך שנת יג אם האב משיא אותו אזי הקידושין תופסים מדרבנן, אך אם הוא נשא בעצמו אין הקידושין תופסים. אך הב"ש (ס"ק ג) וכן הח"מ (ס"ק ג) חלקו עליו שהרי לדעת התוס' אין חילוק בכך ואפילו במקום שלא תיקנו חז"ל נישואין מכל מקום זה לא הוי כזנות. והפת"ש (ס"ק ג) בשם הכנסת יחזקל צידד לדעת הב"ח וכתב שהתוס' כוונו לומר שאין זנות מצד הבעילה כיון שאם משיאו אביו יכול לכתוב לו כתובה, אך על כל פנים לכתחילה אין לו לישא ללא אביו. וכתב שכן היה מנהג דורות ראשונים ואנשי ירושלים שהיו משאין לבניהם. וצריך שהאב ייחד מטלטלין לצורך הכתובה, שתהיה כתובה מובטחת גם אם ימות.}

^{האם מותר לישא אשה קודם שהתחילה שנת יג (דהיינו שעדין לא מלאו לו יב ויום אחד)? לדעת הב"ח כולם מודים שזה נחשב כזנות וכן הבין מהתוס' שדווקא מ-יב ויום אחד אין זה נחשב כזנות אך לפני כן ודאי שנחשב כזנות גם לדעת התוס'. אך הב"ש (ס"ק ד) חלק עליו וכתב שלדעת התוס' גם לפני יב ויום אחד אין זה נחשב כזנות, שכן התוס' כיוונו להוכיח שאפילו במקום שלא תקנו חז"ל נישואין, ונשא אין זה נחשב כזנות ואף מצוה יש בזה.}

^{עד מתי אדם יכול להתאחר מלשאת אישה, ובאיזה תנאים, והאם כופין אותו להתחתן? לדעת הרמב"ם אין קצבה לדבר וזאת במידה ומתקיימים בו שני תנאים: א.שהוא חושש מטרחת מזונות אשתו וביתו. ב.שאין יצרו מתגבר עליו. והחידוש אצל בן עזאי שהיה בן עשירים ובכל זאת לא נשא אישה כיון שחשקה נפשו בתורה. ולדעת הרא"ש יש גבול לעיכוב אלא שאין ידוע מה הגבול. והפת"ש (ס"ק ה) הביא את דברי מהריק"ש שאם אינו מוצא זיווג הגון יכול להתעכב אך מכל מקום שלא יעבור עליו כד שנים, אם סיבת העיכוב היא חיצונית ואינה תלויה בגופו. וכתב שצריך לכפות על זה וכל בית דין שאינו כופה על כך לאו שפיר עביד, ודווקא שאינו רוצה לישא כופין אותו אך אם אינו מוצא זיווג הגון לא.}

^{האם נוהגים בזמננו לכוף ולדקדק בעניין זיווגים, והיכן מנהג זה נוהג? הרמ"א כתב בשם הריב"ש שבזמננו לא נהגו לדקדק בעניין הזיווגים. והח"מ (ס"ק ה) כתב שבריב"ש כתוב ההפך, דהיינו שלא כופים גם במקרה שנשא אשה ושהה עימה עשר שנים ולא ילדה. וכן הב"ש (ס"ק ז) הקשה קושיא זו. וכתב שמהריב"ש מוכח שדין לישא עקרה יותר חמור מדין שהתה עשר שנים ולא ילדה שלא כדברי הרמ"א. ועוד כתב הב"ש (ס"ק ו) שמנהג זה שלא לכוף נוהג בין בארץ ובין בחו"ל.}

^{נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה האם יכול לגרשה בעל כרחה? כתב הב"ש (ס"ק ז) שנראה שרבינו גרשום לא גזר בכהי גוונא.}

חשקה נפשו בתורה הקדושה

^{סעיף ד}

^{ומי שחשקה נפשו בתורה, כבן עזאי, תמיד, ונדבק בה כל ימיו, ולא נשא אשה, אין בידו עון, והוא שלא יהא יצרו מתגבר עליו.} 

קיום פריה ורביה

^{סעיף ה}

^{כיון שיש לאדם זכר ונקבה, קיים מצות פריה ורביה, והוא שלא יהיה הבן סריס או הנקבה איילונית. (פי', איל הוא זכר הצאן, כלומר שיש לאשה טבע הזכר וסימנים הם שאין לה שדים כנשים, וקולה עבה, ואותו מקום אינו בולט מגופה כיתר הנשים).}

^{פרטי הדינים}

^{האם קיים האב פריה ורביה, כאשר בנו ובתו לא נשאו כלל, או שהבן נשא איילונית, או שהבת נשאת לסריס? כתב הח"מ (ס"ק ו) שמסתבר שהאב קיים פריה ורביה, מכיון שלא מתו בחיי האב והרי הוא עשה את המוטל עליו. אך הפת"ש (ס"ק ח) בשם בני אהובה הסתפק לגבי בת שנשאת לסריס, שהרי לגבי בן שנשא איילונית ניחא שהרי יכול לגרשה ולישא אשה אחרת, אך הבת שנשאת לסריס הלא אין בידה לגרש את עצמה ללא רצון בעלה הסריס, ונמצא שסופה למות ללא זרע.}

פריה ורבייה בנכדים

^{סעיף ו}

^{נולדו לו זכר ונקבה, ומתו והניחו בנים, הרי זה קיים מצות פריה ורביה. בד"א, כשהיו בני הבנים זכר ונקבה, והיו באים מזכר ונקבה, אף על פי שהזכר בן בתו והנקבה בת בנו, הואיל ומשני בניו הם באים הרי קיים מצות פריה ורביה. אבל אם היו לו בן ובת, ומתו, והניח אחד מהם זכר ונקבה, עדיין לא קיים מצוה זו. הגה: היה הבן ממזר או חרש, שוטה וקטן, קיים המצוה. (ב"י בשם הרשב"א).} 

^{פרטי הדינים}

^{האם אדם מקיים מצות פריה ורביה כאשר בנו ובתו מתו והניחו נכדים, וכיצד? לדעת הרמב"ם וכן פסק המחבר דווקא במקרה שבנו ובתו הניחו בן ובת אז קיים את המצוה ואין זה משנה אם הבן מהבת, או הבת מהבן, אך אם גם הבן וגם הבת מהבן או מהבת לא קיים פריה ורביה. ולדעת התוס' אף אם הניחו בנו ובתו שני בנים (דהיינו: הבת הניחה בן ומתה, והבן הניח בן ומת). ולדעת הטור והשלטי גיבורים מועיל אפילו שתי בנות הבאות מזכר ונקבה (ח"מ ס"ק ז). אך במקרה שהניח שני זכרים והם הניחו זכר ונקבה אין אנו אומרים שהנכדים משלימים.}

^{מה הדין כאשר יש לאדם בת ובן ומתה הבת והניחה בת, ומה הדין אם הניחה בן? אם הבן קיים והבת מתה והניחה בת קיים פריה ורביה. ואם הניחה בן הח"מ (ס"ק ז) הסתפק בזה. אך הב"ש (ס"ק ט) כתב שנראה שלא קיים פריה ורביה. והפת"ש (ס"ק ט) כתב שלדעת התוס' פשוט שקיים פריה ורביה כאשר הבן קיים והבת מתה והניחה בן, כיון שסובר ששני בנים שבאים מזכר ונקבה מועילים לקיום המצוה, אזי פשוט שכאן הבן והנכד יועילו לקיום המצוה.}

^{אשה שנתעברה משכבת זרע שהייתה במי האמבטיה, בעת שרחצה באמבטיה, האם הולד נחשב בנו של זה שהיה באמבטיה לפני כן? הח"מ (ס"ק ח) מנסה להביא ראיה שהוא נחשב בנו מבן סירא, שהיה בנו של ירמיה, שרחץ באמבטיה ונתעברה בתו משם. אך למעשה לא ברור שהכריע משם לדינא. והב"ש (ס"ק י) הביא ראיה מדברי הסמ"ק שהביאו הב"ח, שכתב שאשה לא תשכב על סדין ששכב עליו איש אחר שמא תתעבר משכבת זרע של אחר וישא הולד את אחותו מאחר (כי יסברו שהוא בנו של בעל האשה ולא בנו של  זה ששכב על הסדין שממנו נתעברה האשה) ורואים מכאן שהוא באמת בנו של האחר ומיוחס אחריו.}

^{כאשר יש לאדם בן ממזר, האם מתייחס אחריו לעניין פריה ורביה? הרמ"א כתב שכאשר יש לאדם בן ממזר קיים על ידו פריה ורביה. אך הב"ש (ס"ק יא) הביא שכתוב בספר חסדים שלא קיים על ידו פריה ורביה כיון שממזר אינו חי. אך יישב שהספר חסדים דיבר בממזר שאינו ידוע שאז אינו חי יותר מ-יב חודש, אך אם ידוע שהוא ממזר קיים האב פריה ורביה שבאופן הזה הוא כן חי.}

ילדי עבד שהשתחרר וגוי שהתגייר

^{סעיף ז}

^{היו לו בנים כשהיה עובד כוכבים, ונתגייר הוא והם, ה"ז קיים מצוה זו. אבל אם היו לו בנים כשהוא עבד, ונשתחרר הוא והם, לא קיים מצוה זו עד שיוליד אחר שנשתחרר.} 

^{פרטי הדינים}

^{האם גם הבנים צרכים להתגייר בכדי שנייחס אותם אחר אביהם, או די בכך שאביהם התגייר? לדעת הרמב"ם והרב המגיד וכן פסק המחבר על מנת שנייחס את הבנים אחר אביהם שהתגייר צרכים גם הם להתגייר. אך לדעת התוס' אין גיור הבנים מעכב ואף אם לא התגיירו קיים האב מצות פריה ורביה, וכן פסק מהרי"ל. (ב"ש ס"ק יב)} 

אסור לעמוד בלא אשה

^{סעיף ח}

^{אע"פ שקיים פריה ורביה, אסור לו לעמוד בלא אשה, וצריך שישא אשה בת בנים אם יש ספק בידו, אפילו יש לו כמה בנים; ואם אין ספק בידו לישא אשה בת בנים אא"כ ימכור ס"ת, אם אין לו בנים ימכור כדי שישא אשה בת בנים. אבל אם יש לו בנים, לא ימכור אלא ישא אשה שאינה בת בנים ולא יעמוד בלא אשה. וי"א שאפילו אם יש לו בנים ימכור ס"ת כדי שישא אשה בת בנים. הגה: מיהו אם מכיר שאינו בן בנים עוד ואינו ראוי עוד להוליד, ישא אשה שאינה בת בנים (נ"י בפ' הבא על יבמתו). וכן אם יש לו בנים הרבה ומתירא שאם ישא אשה בת בנים יבאו קטטות ומריבות בין הבנים ובין אשתו, מותר לישא אשה שאינה בת בנים. אבל אסור לישב בלא אשה משום חשש זו (ת"ה סי' רפ"ג רס"ג).}

^{פרטי הדינים}

^{איסור זה שלעמוד בלא אישה האם הוא דרבנן או דאורייתא? לדעת הרמב"ם איסור זה הוא מדרבנן, והרמב"ן מסתפק בזה (ב"ש ס"ק יג). והפת"ש (ס"ק יב) הביא שהרי"ף סובר שזה איסור דאורייתא (לא טוב היות האדם לבדו).}

^{האם מותר למכור ספר תורה בכדי: א. לישא אשה בכדי לקיים "פריה ורביה".  ב. בכדי לקיים מצות "לערב אל תנח ידך"  ג. בכדי לא לשבת בלא אשה שלא יבוא לידי הרהור עבירה? א. בכדי לישא אשה כדי לקיים מצות פריה ורביה כאשר אין לו עוד אישה לכל הדעות מותר למכור ספר תורה. ב. ולצורך מצות לערב אל תנח ידך מבוארת המחלוקת בשו"ע, לדעת הרי"ף לא מוכרים ספר תורה בכדי לקיים מצות לערב וזוהי הדעה הסתמית במחבר. ודעת היש אומרים היא דעת הרא"ש שמוכרים ספר תורה בכדי לקיים מצות לערב. ג. לעניין מכירת ספר תורה בכדי שלא ישב בהרהור עבירה, לדעת הרמב"ן מוכרים. ולדעת הנימוקי יוסף אין מוכרים ספר תורה בכדי למנוע עבירה ב"ש (ס"ק טו). והח"מ (ס"ק י) כתב שניתן לפרש את דברי הנימוקי יוסף אחרת ושיהיה מותר למכור ספר תורה בכדי לא לישב בהרהור עבירה וכן מצדד רבי עקיבא איגר במקרה שהוא ראוי להוליד. והפת"ש (ס"ק יג) הביא את תשובת גליא מסכת המוכיח מלשון הנימוקי יוסף שאין למכור ספר תורה בכדי שלא ישב ללא אשה.}  

^{כיצד נוקטים להלכה לגבי מכירת ספר תורה בכדי לקיים מצות "לערב אל תנח ידך"? הח"מ (ס"ק יא) הזכיר את הכלל המוזכר בספר יד מלאכי שכאשר מוזכר במחבר דעה סתמית ולאחר מכאן יש אומרים, הלכה כדעה הסתמית. ולכן גם בעניין מכירת ספר תורה בכדי לקיים מצות לערב אל תנח ידך הולכים כדעה הסתמית שאסור למכור ספר תורה. אך הב"ש (ס"ק טז) חולק וכתב שמכיון שיש הרבה ראשונים שסוברים שיכול למכור ספר תורה בכדי לקיים מצות לערב וגם דעת הרי"ף אינה ברורה אם מוכרים או לא, לכן יש לנקוט כדעת היש אומרים שמותר למכור ספר תורה בכדי לקיים "מצות לערב אל תנח ידך".}

עם כמה נשים יכול גבר להתחתן מעיקר הדין

^{סעיף ט}

^{נושא אדם כמה נשים, והוא דאפשר למיקם בסיפוקייהו. ומ"מ נתנו חכמים עצה טובה שלא ישא אדם יותר מד' נשים, כדי שיגיע לכל אחת עונה בחודש. ובמקום שנהגו שלא לישא אלא אשה אחת, אינו רשאי לישא אשה אחרת על אשתו. (ועיין לקמן ס"ס ב' דאסור לישא שתי נשים בשני מקומות).}

^{פרטי הדינים}

^{מה הדין כאשר האשה מוכנה להסתפק במועט ובלבד שישאנה, ומה הדין ביבמה שאין ליבם ממה לפרנסה? הח"מ (ס"ק יג) והב"ש (ס"ק יח) מצדדים להתיר, שכן הדבר תלוי ברצון הנשים, וכן ישנה ראיה מהנביא, שאמרו הנשים לנביא לחמנו נאכל שמלותינו נלבש רק יקרא שמך עלינו (ישעיה ד') וכל תנאי שבממון תנאו קיים. אמנם ביבמה כאשר אין ליבם מהיכן לפרנסה יש חיוב מיוחד המוטל על בית הדין לייעץ לה שלא תנשא לו.}

^{מה הדין במקום שיש חרם רבינו גרשום שלא ישא אשה על אשתו, ומה הדין במקום שיש מנהג, והאשה מוחלת ומוכנה שיתחתן עם עוד אחת? כתב הב"ש (ס"ק כ) שבמקום שנוהג חרם רבינו גרשום ורוצה לישא אשה על אשתו אזי גם אם האשה מוחלת אין מחילתה מועילה. מה שאין כן במקום שיש רק מנהג שלא ישא אשה על אשתו אזי אם אשתו מתרצית שישא עוד אשה הרי זה מותר לו.}

האיסור לישא אשה נוספת והיתר נישואין

^{סעיף י}

^{רבינו גרשום החרים על הנושא על אשתו, אבל ביבמה לא החרים, וכן בארוסה.} 

סנקציות לנושא אשה על אשתו

^{סעיף יא}

^{טוב לעשות תקנה בחרמות ונידויים על מי שישא אשה על אשתו.} 

^{מכאן יצא המנהג של הספרדים להשביע את החתן שבועה חמורה בתקיעת כף שלא ישא אשה על אשתו.}

שבועה חמורה בתקיעת כף

^{סעיף יב}

^{נשבע שלא ישא אחרת על אשתו, ושהתה עשרה שנים שלא ילדה, יתבאר בסימן קי"ח.} 

האשה אינה חייבת להינשא

^{סעיף יג}

^{אשה אינה מצווה על פריה ורביה. (ועיין בסימן קנ"ד. ומ"מ יש אומרים דלא תעמוד בלא איש משום חשדא) (הגהות אלפסי פרק הבא על יבמתו בשם א"ז).}

לא ילדה עשר שנים

^{סעיף יד}

^{דין מי שנשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה, יתבאר בסימן קנ"ד.}

^{מועדי הבחינות ללימודי טוען רבני - בחינות הסמכה לטוען רבני – החל משנת תשס"ד}

^בס"ד

להלן נושאי הבחינות ומועדי הבחינות לטוען רבני בכל שנה:

^{1. חושן משפט חלק א' - חודש כסלו [בדרך כלל בתחילת החודש]}

^{2. חושן משפט חלק ב' - חודש שבט [בדרך כלל בתחילת החודש]}

^{3. תקנות הדיון - חודש אייר [בדרך כלל באמצע החודש]}

^{4. בחינה מעשית - חודש אייר [בדרך כלל באמצע החודש יחד עם תקנות הדיון]}

^{5. אבן העזר חלק א' - חודש סיוון [בדרך כלל באמצע החודש]}

^{6. אבן העזר חלק ב' - חודש אב [ בדרך כלל בתחילת החודש]}

^{7. מבחן בעל פה - ידיעה בחומר הנלמד אבן העזר וחושן משפט ופסקי הדין של בתי הדין הרבניים הייעודיים. בדרך כלל בכל רבעון לאחר שמתגבשת קבוצה שעברה את כל המבחנים בהצלחה.}