פוסק השולחן ערוך, אם לוותה האישה ואכלה, חייב בעלה לשלם . ומבאר בחלקת מחוקק באות כ"ו שזה דווקא כשלוותה בעדים, אפילו אם לוותה סתם מבלי לנמק, כל עוד היא טוענת עכשיו שלוותה לצורך מזונותיה ובעלה מודה שלא השאיר לה מזונות.
פוסק השולחן ערוך, אם לוותה האישה ואכלה, חייב בעלה לשלם . ומבאר בחלקת מחוקק באות כ"ו שזה דווקא כשלוותה בעדים, אפילו אם לוותה סתם מבלי לנמק, כל עוד היא טוענת עכשיו שלוותה לצורך מזונותיה ובעלה מודה שלא השאיר לה מזונות.
פוסק השולחן ערוך, שכאשר בית הדין פסקו לה מזונות, ונמכרו נכסי [קרקעות] הבעל, או על ידי בית הדין, או על ידה. ובא הבעל ואומר הנחתי לה מזונות, הרי זו נשבעת בנקיטת חפץ שבועת המשנה, שלא הניח לה מזונות, ופטורה מלשלם.
פוסק השולחן ערוך, דחקה עצמה ביום ובלילה ועשתה ואכלה, אין לה מבעלה כלום. ומבאר החלקת מחוקק באות מ"א, דהיינו היא אינה יכולה לתבוע ממנו מעה כסף כנגד מותר מעשה ידיה, מפני שאנו אומרים שהיא ויתרה לבעלה.
פוסק השולחן ערוך, האישה שיצאה מבית בעלה והלכה לבית אחר, אם באה מחמת טענה שהם דרים בשכונה שיוציאו עליה שם רע וכיוצא בזה, ביררו, וטענתה נמצאת נכונה (חלקת מחוקק באות מ"ב). ותבעה מזונות, חייב לזונה במקומה החדש.
פוסק השולחן ערוך, שעד גיל שש האב מחויב לזון את בניו ובנותיו, בחיוב גמור מתקנת חכמים שלא מדין צדקה. אפילו אם אין לו כדי לפרנסם (טורי זהב). גם כשיש להם נכסים משל עצמם (מהר"ם, רא"ש). לדעת הרשב"א כשיש להם נכסים משל עצמם, אינו חייב לפרנסם, גם אם הם קטנים משש.
פוסק השולחן ערוך, שבמקרה שהלך הבעל למדינת הים, והניח בניו, מוכרין מנכסיו לפרנסתם, עד שהיו בני שש. מה הדין מגיל שש ומעלה: דעה א': אם הוא אמוד שיש לו ממון הראוי ליתן להם זנים אותו גם מעל גיל שש, ואם אינו אמוד אין זנים אותו (כך כתב הר"ן, וכן פסק הרמ"א).
פוסק השולחן ערוך, מי שנשתטה, מפרנסים מנכסיו את בניו ובנותיו אפילו הן יתרין על שש, עד שיגדלו: דעה א': כפשט הגמרא לעיל, שבנשתטה מפרנסים מנכסיו אפילו את ילדיו הגדולים מגיל שש, אפילו אינו אמוד, כי מסתמא ניחא ליה (ר"ן, טור, שולחן ערוך).
פוסק השולחן ערוך, הבא על הפנויה וילדה ממנו, חייב לזונו (רא"ש). ודווקא אם הוא מודה שהוולד ממנו (ריב"ש). וכתב הבית שמואל שהטעם שכאשר לא מודה אזי הוא פטור. ואפילו אם היא טוענת ברי והוא טוען שמא דהיינו שמא הוולד אינו ממנו. (ריב"ש).
כסות: בגדי חורף וקיץ. רדיד ליציאה לשוק, אם באותו מקום אין דרך האישה לצאת לשוק עד שיהיה עליה רדיד החופה את כל גופה.
פוסק השולחן ערוך, שאם אין לו לתת, אפילו כדי שיעור עני שבישראל, כופים עליו להוציאה. וכתב הרמ"א שהכתובה תהיה עליו לחוב עד שיעשיר. וראה לעיל בסימן ע סעיף ג שרבינו תם חולק.
פוסק השולחן ערוך, חייב ליתן לבניו ולבנותיו עד בני שש, כסות וכלי תשמיש ומדור. וצריך לתת רק בהתאם לצרכיהם, ואינו חייב לתת לפי עושרו.