פוסק השולחן ערוך גרושה ואלמנה צריכים להמתין תשעים יום, חוץ מיום הגירושין והמיתה ויום האירוסים, כדי להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני.
פוסק השולחן ערוך מת הייבם, צריכה להמתין שלושה חודשים, ממיתת הייבם, לפני שתנשא. וכתב הבית שמואל באות ד שהטעם לכך, מפני שהיא קרובה יותר לביאה מאשר ארוסה.
פוסק השולחן ערוך אשה שתעברה, ולאחר מכן נשאה לאחר ונתגרשה, ורוצה להינשא לראשון, צריכה להמתין שלושה חודשים, על אף ששניהם מודים שהיא התעברה מהראשון. אבל בסתם מחזיר גרושתו פוסק השולחן ערוך בסעיף ד שאינה צריכה להמתין.
פוסק השולחן ערוך שפחה וגיורת שהיו נשואות לבעלים בגיותן ובעבדותן, ונתגיירו או נשתחררו, צריכות להמתין, ואפילו גר ואשתו עובדי כוכבים שנתגיירו, מפרישין אותם צ' יום, כדי להבחין בין זרע הנזרע בקדשה לזרע שנזרע שלא בקדושה
פוסק השולחן ערוך ממאנת אינה צריכה להמתין, [מי היא הממאנת קטנה שאין לה אב, שהשיאוה אמה או אחיה. היא יכולה לבטל את הנישואין ללא צורך בגט, עד שתגדל.] כי לא גזרו אלא בגרושה.
פוסק השולחן ערוך, שפילגש מיוחדת לאיש, צריכה להמתין שלושה חדשים. וכתב הבית שמואל באות יא, שאפילו לדעת הרמב"ם לעיל בסעיף ו שסובר שבזונה לא גזרו, פילגש הקרובה לאישות צריכה להמתין.
פוסק השולחן ערוך, נשאת בטעות למי שאסורה עליו, וכשנודע הוציאוהו בית הדין, צריכה להמתין. וכתב הבית שמואל שהטעם הוא כיוון שחשבה שהוא בעלה, לכן אינה מתנגדת להתעבר.
פוסק השולחן ערוך, אישה שהתגרשה ויצא קול פיסול על הגט והצריכוה גט אחר מפני הלעז: דעה א: אינה צריכה להמתין אלא רק מהגט הראשון רבינו תם, והשולחן ערוך כדעת יש אומרים.
פוסק השולחן ערוך עבר וקידש בתוך צ' יום, היו מנדין אותו, ובטעם הדבר ישנה מחלוקת: דעה א: משום שעבר על גזירת חכמים, אך לא כופים לגרשה אפילו אם קידש במזיד. רמב"ם, שו"ת הר"ן. וכן פסק השולחן ערוך.
פוסק השולחן ערוך, גזרו חכמים שאסור לאדם לישא או לקדש מעוברת או מינקת חבירו, עד שיהיה לולד כ"ד חודש, לפי מנין החודשים מלאים וחסרים (רמ"א). חוץ מיום שנולד ויום שנתקדשה.
פוסק השולחן ערוך, שאם עבר ונשא בתוך כ"ד חודשים, מעוברת או מניקה בתוך הזמן, מנדין אותו עד שיוציא בגט, אפילו היה כהן. ואם היה ישראל מחזירה לאחר כ"ד חודש.