פוסק השולחן ערוך הנושא אישה, ובדקה עצמה ונבעלה, ובעת שקינחו את עצמם בעד, נמצא דם על העד שלה, או על העד שלו. אם אירע זה פעם אחר פעם ג' פעמים סמוכות זו לזו, אסור לה ליישב עם בעלה, ותצא בלא כתובה, לא עיקר ולא תוספת.
פוסק השולחן ערוך הנושא אישה, ובדקה עצמה ונבעלה, ובעת שקינחו את עצמם בעד, נמצא דם על העד שלה, או על העד שלו. אם אירע זה פעם אחר פעם ג' פעמים סמוכות זו לזו, אסור לה ליישב עם בעלה, ותצא בלא כתובה, לא עיקר ולא תוספת.
פוסק השולחן ערוך אישה שנבדקה על ידי נשים, ואמרו שאינה ראויה לאיש, אין לה כתובה ולא תנאי כתובה. וביאר בחלקת מחוקק באות ט, דהיינו שהיא סגורה ואטומה ולכן אינה ראויה להיבעל.
פוסק השולחן ערוך הנושא אישה סתם, ונמצאו עליה נדרים שנתבארו בסימן לט, תצא בלא כתובה, לא עיקר ולא תוספת.
פוסק השולחן ערוך הכונס אישה סתם, ונמצא בה מום ממומי הנשים שנתבארו בסימן לט, ולא ידע הבעל במום זה תצא בלא כתובה, לא עיקר ולא תוספת.
פוסק השולחן ערוך אם יש מרחץ בעיר, והיו לו קרובים שם, אינו יכול לומר, לא ידעתי ממומים אלו, ואפילו מומים שבסתר, מפני שהוא בודק על ידי קרובותיו, בבית המרחץ.
פוסק השולחן ערוך שכל האמור בסעיף הקודם לגבי טענת מקח טעות כאשר נתגלו מומים, הוא רק במקום שמנהג הנשים להלך בשוק ופניהן גלויות.
אין אדם מתפייס במומין - חזקה שאדם אינו נושא אשה שיש בה מום, ולכן כשמתגלה לאחר הנישואין מום שלא היה מקום שידע מקודם על קיומו, הנישואין נחשבים כמקח טעות, הוא יכול לגרש את אשתו ללא כתובה.
פוסק השולחן ערוך שכשאר נודע לאיש שאשתו נכפית, ורוצה לגרשה אבל הוא אינו משיג כדי כתובתה, כופין אותה לקבל גט. ומבאר הרמ"א שאין בזה משום חרם רבינו גרשום.
פוסק השולחן ערוך כיצד היא טענת המומין? אם המומין היו שם בוודאות קודם לאירוסין, כגון אצבע יתירה וכיוצא בו, על האב [הכלה], להביא ראיה שהבעל ידע על כך ונתרצה, או שחזקתו שידע.
פוסק השולחן ערוך היו בה מומין שאפשר שנולדו בה לאחר האירוסין, אם נמצאו בה המומין אחר שכנסה לבית הבעל, על הבעל להביא ראיה, שהמומין היו בה, גם לפני שהתארסה, ולכן מקחו מקח טעות והבעל יכול לגרשה ללא כתובה.
פוסק השולחן ערוך שכאשר הביא הבעל ראיה שהמומים נוצרו לפני האירוסין, או שהודתה בכך האישה. והאב האישה הביא ראיה שהבעל ראה ושתק ונתפייס, או שחזקתו שידע בהן ונתפייס, הרי זה חייב בכתובתה.