שהה עם אשתו כמה ימים ולאחר מכאן טוען טענת מקח טעות, האם טענתו מתקבלת?
פוסק השולחן ערוך על פי הרמב"ם, בא על אשתו ושהה כמה ימים, וטען שמום זה לא נראה לו עד עתה, אפילו היה בתוך הקמטים, [כגון תחת בית השחי, או תחת הדדים] או בכף הרגל, אין שומעין לו, כי חזקה אין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו, ולכן מניחים שהבעל ידע ונתפייס. היינו שכל עוד לא בא עליה, יש חזקה שאין אדם מתפייס במומין. אולם לאחר שבא עליה, הרי שיש חזקה אין אדם שותה בכוס אלא אם בודקו.
קיימו יחסים ושהה עם אשתו זמן מועט ולאחר מכאן מייד טוען טענת מקח טעות, האם טענתו מתקבלת?
בהקשר לדברי הרמב"ם כפי שפסק השולחן ערוך, שכאשר קיימו החתן והכל יחסים, ממילא אין טענת מקח טעות על מומים, הובאו כמה הסברים עיין בבית שמואל, להלן סיכום הדעות:
דעה א': לדעת המגיד משנה והמרי"ק דווקא אם בא עליה, השתהה זמן מה, ורק אחר כך בא ואמר שמצא בה מום שלא היה ידוע לו, אינו נאמן, שבוודאי ידע על המומים ומחל. אולם, אם מיד לאחר שבא עליה, בא וטען שמצא מום שלא היה ידוע לו, נאמן.
דעה ב': לדעת הכסף משנה הפרישה והחלקת מחוקק, גם אם לא השתהה, ומיד לאחר שבא עליה, בא ואמר שמצא בה מום שלא היה ידוע לו, אינו נאמן, שחזקה שאין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו, והרמב"ם נקט בששהה לרבותא, שהיה מקום לומר שמכך ששהה, מוכח שלא הכיר בא.
דעה ג': אפילו בא עליה ושהה, הבעל יכול לבוא ולטעון שמצא בה מום שלא היה ידוע לו, מכח חזקה שאין אדם מתפייס במומין. הבית שמואל סיכם את כל השיטות.
מדוע כאשר שהה עם האישה לאחר שקיימו יחסים לא יוכל עוד לטעון טענת מקח טעות?
כתב הבית שמואל שיש להקשות כיצד מועילה מחילה, הרי סוף סוף יש לה מומים והכתובה בטילה, ולכאורה אם הוא מעוניין להמשיך לשהות איתה, צריך עכשיו לכתוב כתובה חדשה. אלא יש לומר, שגם כשיש מומים, הכתובה אינה בטילה, אלא אם הבעל מקפיד.
עד מתי הבעל נאמן לומר שלא בא עליה, וממילא ידע מהמום הנסתר?
רבי מאיר סובר במסכת יבמות דף קיא עמוד ב, שעד שלושים יום אדם נאמן לומר שלא בא עליה. ואילו רבי יוסי סובר, שאם הבעל נסתר עמה, וודאי בא עליה מייד, ובלא נסתר עמה, נאמן לומר שלא בא עליה, גם לאחר ל' יום.
דעה א': לדעת המרי"ק וכן פסק הרמ"א עד שלושים יום, נאמן לומר שלא בא עליה, כדעת רבי מאיר. משום גם רבי יוסי מודה לרבי מאיר, כשיש לנו סיבה לומר שלא בא עליה, אף כשנסתרו. וכשהתגלה מום, יתכן שכאשר הוא ראה את המומים, עוד לא גמר בדעתו אם למחול או לא, ולכן הוא המתין. הבית שמואל למד מדין יבמה שבכל מקום שיש הסבר לכך שלא בעל, רבי יוסי מודה לרבי מאיר.
דעה ב': החלקת מחוקק באות י"ח כתב שיש לפסוק ככל הפוסקים שפסקו כדעת ר' יוסי דבנסתרה ודאי בא עליה מיד ואינו נאמן לומר שלא בא עליה, ותימא על הרמ"א שלא פסק כך.
