לימודי דיינות 

בקשה ליישוב סכסוך בבית הדין הרבני הנקראת טופס אחד מוגשת בכל תיק כסעד ראשוני

במשנה ב"ק כו: אמרו: אדם מועד לעולם בין ער בין ישן וכו' ומשלם נזק שלם. ובגמ' שם מבואר שזה גם באונס וכן נפסק בשו"ע (סי' תכא,ג ובסי' שע"ח,א) ולדעת הש"ך (ס"ק א) בדעת השו"ע חייב אפילו באונס גמור ולרמ"א פטור.

תשלום דמי בטלה - ולהאמור אם נחייב אותו משום אש, חייב לשלם לחבירו את השבת, כמו שפסק השו"ע (סימן תיח סי"ז) שאשו משום חיציו חייב לשלם ה' דברים.

כתב בשו"ע (שסט, ב) ז"ל: אסור ליהנות בדבר הגזול, ואפילו לאחר יאוש, והוא שידע בודאי שדבר זה הוא הגזילה עצמה.

אלא שלדינא לעניות דעתי, נראה לפטור את הרב, הואיל וכל החיוב של דינא דגרמי הוא רק מטעם קנס, ומתחייב רק כאשר פשע, אך גרמי בשוגג פטור וכהכרעת הש"ך (סימן שפו אות, ו)

כתב בשולחן ערוך (שסו,ב) הרועים והגבאים והמוכסים, תשובתן קשה מפני שגזלו את הרבים ואין יודעים למי יחזרו, לפיכך יעשו בו צרכי רבים, כגון בורות שיחין ומערות. עכ"ל. ומקורו מגמ' ב"ק צד:

לקיחת החפץ מתלמיד דמפריע לא גרע מדין הכניס חפץ לרשות חברו שלא ברשות שהיה יכול להוציאו לחוץ כמבואר מגמ' ב"מ קא. וכנפסק בשו"ע (שיט,א). הרב צבי בן יעקב (תחומין יט 51-54)

במחשבה ראשונה היה נראה לפטור את מוטי, שהלא אין לך אונס גדול מזה שעשה כן בתום לב לאחר ששאל את חברו שהודה לו שזה אינו שלו. ואף שגרם לו היזק, נראה שאף בידי שמים יש לפוטרו הואיל ועשה כן ללא כוונה לגזול כמבואר במאירי (ב"ק נו:).

לענ"ד נראה שהכסף שהגיע מהחזר המס, שייך לתורם. ואין להקשות ממ"ש הרמ"א (יור"ד רנט,א): אין נושאין ונותנין בצדקה העומדת לחלק לעניים וכו', שמא יבאו עניים ולא יהיה להם מעות לחלק. עכ"ל.

ב"מ (לו:) מבואר דהשואל בהמה ונגנבה באגם ומתה, חייב. מ"ט דאי שבקה מלאך המוות בביתיה דגנבא הוה קיימא, ומבואר ברש"י שהתחייב משעת הגניבה. וא"כ יתחייב לשלם אע"פ שלאחר מכן יצא משימוש.

שוכר, דינו כשומר שכר כנפסק בשו"ע (שז, א). לפיכך, שוכר שפשע פשיעה ברמה של 'גניבה ואבדה' חייב בנזק שנגרם מכך ולכן באופן שראה והמשיך לנסוע הוי פשיעה וחייב.