לימודי דיינות 

ב"ק כז: נחלקו רבי יהודה ורב נחמן אם אדם יכול לעשות דין לעצמו אפי' במקום שאין לו הפסד, לר"י אסור ולר"נ מותר. ובטור ובשו"ע (ד, א) פסקו כר"נ וז"ל: יכול אדם לעשות דין לעצמו; אם רואה שלו ביד אחר שגזלו, יכול לקחתו מידו;

מבואר ברשב"א וברמ"א (קעו,יט): שותף שחלה או נאנס, ולא עסק בשותפות, אינו מקבל מהרווח.

והביאה הגמ' מעשה ברבי ור' יוסי ב"ר יהודה שהזדמנו למקום כזה, רבי אכל, ר' יוסי ב"ר יהודה לא אכל. בא בעל השדה ואמר, למה לא אכלו החכמים הרי עכשיו הזמן שהוקפלו רוב המקצועות הוא.

אולם יש לדון לפטור את השואל למ"ש בשטמ"ק (שם) שאף לרמב"ן אדם שמתעסק לטובת הניזק ויצאה מכך היזק, לאו אדם המזיק הוא אלא שומר ופטור באונס גמור.

עוד י"ל, אם רוצה לשלם בעיר כהזול, באנו למחלוקת שו"ע (רמב"ם) ורמ"א (רא"ש) (סי' ד"ש,ה)- לשו"ע הולכין אחר שעת הפירעון בעיר (הזול). אולם לשיטת הרא"ש שהולכים אחר שעת הנזק, משלם כהיוקר בים.

לענ"ד יש ללמוד זה ממה שכתב החזון איש (שביעית סימן ב סק"ד) לענין יהודי ששתל עצים בשדה הפקר שהפירות חייבים בתרומות ומעשרות, כי הנוטע נחשב לבעלים ויש לו זכויות בפירות. וכן גם לענין גזל הרי זה גזל והנוטל מהערבות האלה, לא יצא ידי חובה.

ומבואר יוצא, שכל שנגע המזיק בגוף הניזק והזיקו בדבר אחר שאינו קשור ישירות לנגיעה עצמה, חייב.

הפרישה (בעל הסמ"ע) שפי' לשון הטור רק באופן שיש לו קונה או שוכר יותר בזול יכולים לעכב שלא ישכור לאומן אבל באין לו שוכר כלל אלא אומן - שרי.

השו"ע (קנו,ג) פסק כדברי הריטב"א, שכל דבר מצווה אינו יכול לעכב בטענת רעש או טענת נכנסים ויוצאים.

כל כרטיס הגרלה יש לו תאריך מסוים שעורכים את ההגרלה ולאחר מכן אין לו שום ערך כלל ועיקר.

ובשו"ע (רכח, ו): שאסור לגנוב דעת הבריות בדברים, שמראה שעושה בשבילו, ואינו עושה. כיצד, ולא יפתח חביות הפתוחות לחנוני, וזה סובר שפתחם בשבילו, אלא צריך להודיעו שלא פתחם בשבילו. עכ"ל.

שולחן ערוך (רלב,ז) כל הלוקח סתם, אינו לוקח אלא הדבר שלם מכל מום. ואם פירש המוכר ואמר: על מנת שאין אתה חוזר עלי במום, הרי זה חוזר, עד שיפרש המום שיש בממכרו וימחול הלוקח וכו'.