הכלל הוא: שכשיש קידושין ויש עבירה, הולד הולך אחר הפסול (קידושין דף סו, עמוד ב). בגר גם כשאין עבירה הולכים אחר הפגום או הפסול, כגון גר שנישא לממזר, הולד הולך אחר הפסול.
הכלל הוא: שכשיש קידושין ויש עבירה, הולד הולך אחר הפסול (קידושין דף סו, עמוד ב). בגר גם כשאין עבירה הולכים אחר הפגום או הפסול, כגון גר שנישא לממזר, הולד הולך אחר הפסול.
פוסק השולחן ערוך שנישואין בין אסורים לבוא בקהל שהתגיירו, לבין ישראל, ובינם לבין עצמם: הולד הולך אחר הפסול. לפיכך, גר עמוני או מצרי שני שנשא בת ישראל, הבת כשרה, אפילו לכהונה, שאחר איזה מהם שנלך היא כשרה.
כתב השולחן ערוך באומות הולכים אחר הזכר. לכן עמוני שנשא אשה מצרית, הולד עמוני. ומצרי שנשא עמונית, הולד מצרי. נתגיירו הלך אחר הפגום שבשניהם.
פוסק השולחן ערוך שבזמנינו נתבלבלו כל האומות. לפיכך, עמוני ומואבי ואדומי שהתגיירו, מותרים לבא בקהל מיד, דכל דפריש מרובה פריש ואנו תולים שהוא מרוב אומות שהם מותרים מיד.
פוסק השולחן ערוך עבד כנעני, שהוטבל לשם עבדות, אסור בישראלית [מיהו עבד כנעני? - גוי שנמכר ליהודי לעבדות, במהלך הקנייתו ליהודי העבד עובר גיור חלקי, הכולל מילה וטבילה. לאחריהם הוא חייב בכל המצוות שנשים חייבות, מעמד העבד והשפחה הכנענית הוא מעמד ביניים בין גוי ליהודי.]
כתב השולחן ערוך מי שנולד מביאה עם אחת העריות, בין מחייבי מיתות בית דין ובין מחייבי כריתות. חוץ מהבא על הנידה שאף על פי שהוא פגום, אינו ממזר אפילו מדרבנן.
פירסה נדה, לאחר שבעלה הלך למדינת הים, וילדה לא השתהות חודשים האם זו ריעותא? כתב הפתחי תשובה באות טו שהאשה אינה מסולקת דמים, עד שיוכר הולד וזה כשלושה חודשים.
כתב השולחן ערוך אבל היא עצמה חוששין לה משום זונה, ולכן כהן חושש לה מדין תורה, וגם ישראל הרוצה להתרחק מן הכיעור.
פוסק השולחן ערוך, אישה שהלך בעלה למדינת הים, ונשאת, והרי בעלה קיים, הולד מהשני ממזר גמור, ומותר בממזרת. ואם בעלה הראשון חזר ובא עליה קודם שגרשה השני, וילדה, הוא ממזר מדרבנן
חציו עבד וחציו בין חורין שבא על אשת האיש מה דין הוולד ומדוע? כתב השולחן ערוך, חציו עבד וחציו בן חורין שבא על אשת איש: דעה א: אין לוולד שנולד מהם תקנה, והוא אסור אף בשפחה.
פוסק השולחן ערוך בסעיף יח, ממזר או ממזרת שנשאו לישראל, הולכים אחר הפגום, והולדות ממזרים. והטעם לזה הוא שכל מקום שיש קידושין ויש עבירה, הולד הולך אחר הפגום (קידושין דף סו, עמוד ב).