ממתי נעשית קדירת איסור שאינה בת יומא, ומה הדין אם יש ספק האם הקדירה בת יומא?

מתי חל על הקדירה דין שאינה בת יומא, ומה הדין בקדירה שיש ספק האם היא בת יומא?

כתב הבית יוסף שהתוספות כתבו במסכת עבודה זרה דף ע"ו עמוד א' דיבור המתחיל בת יומא: דמשמע מדברי רש"י דלינת לילה פוגמת, ולא בעינן מעת לעת, ודוקא שעמדה כל הלילה בלא בישול, שאין ידוע מה גורם להפיג הטעם, תחילת הלילה או סופה או כולה, אבל מעת לעת לא בעינן, וכן נראה שהוא דעת הר"ן (עבודה זרה מ. דיבור המתחיל לא אסרה תורה). 

ואילו הגהות אשירי (עבודה זרה פרק ה סעיף ט) כתב בשם רשב"ם דשאינה בת יומא היינו ששהתה מעת לעת. והרא"ש (שם סימן לו) האריך לישא וליתן על דברי ר"ת וכתב בסוף כל דוחקים הללו צריכין אנו לומר לפי רבותינו שאינם מצריכים מעת לעת, אבל אם באנו להצריך מעת לעת אתי שפיר טפי נראה שדעתו לומר שצריך מעת לעת. וכן נראה מדברי בעל התרומה (סימן עה).

ורבינו (הטור) כתב בסימן קכ"א וזול לשונו אי זהו שאינו בן יומו פירש רבינו תם כל שעבר עליו לילה אחת בלא תבשיל אפילו בשלו בו אתמול בערב מיד בבקר אינו בן יומו ור"י פירש שצריך שישהא מעת לעת וכן עיקר עכ"ל. והכי הוי סוגיין דעלמא. 

בשולחן ערוך בסימן ק"ג סעיף ה' פוסק להלכה: שקדירה שאינה בת יומא נקראת שאינה בת יומא דווקא שעבר עליה מעת לעת, היינו עשרים וארבע שעות מעת בישול האיסור.

ובהליכות עולם חלק ז' עמוד ח שכתב שתבשיל שהתבשל בכלי שיש בו ספק האם היה בן יומו, יש להקל אם ידוע שעברה עליו לינת לילה אחד, והיינו שיש בזה ספק ספיקא ספק שמא הכלי בן יומו וגם אם הוא בן יומו שמא נפגם לאחר לינת לילה כדעת רש"י הר"ן ורבינו תם שהובאו בבית יוסף. ובכף החיים יורה דעה בסימן ק"ג אות נ"ג שכתב שלינת לילה היא משקיעת החמה ועד עלות השחר.

לסיכום:

א. החלת דין קדירה שאינה בית יומא על קדירה שבושל בה איסור שייך דווקא כאשר עברו 24 שעות מעת בישול האיסור, ולאחר מכאן ניתן להחיל דין נותן טעם לפגם, כן נקטו הרא"ש ור"י וכן פסק השולחן ערוך להלכה.

ב. במקום שיש ספק האם עברו 24 שעות משעת בישול האיסור בקדירה, וכבר בישלו בקדירה זו בטעות יש מקום להקל כדעת הראשונים הסוברים שלינת לילה משווה את דין הקדירה כמעת לעת וכפי שביאר בהליכות עולם חלק ז עמוד ח', ויש לשאול מורה הוראה הבקי בדין איסור והיתר.  2873*