פוסק השולחן ערוך, שעד גיל שש האב מחויב לזון את בניו ובנותיו, בחיוב גמור מתקנת חכמים שלא מדין צדקה. אפילו אם אין לו כדי לפרנסם (טורי זהב). גם כשיש להם נכסים משל עצמם (מהר"ם, רא"ש). לדעת הרשב"א כשיש להם נכסים משל עצמם, אינו חייב לפרנסם, גם אם הם קטנים משש.
פוסק השולחן ערוך, שבמקרה שהלך הבעל למדינת הים, והניח בניו, מוכרין מנכסיו לפרנסתם, עד שהיו בני שש. מה הדין מגיל שש ומעלה: דעה א': אם הוא אמוד שיש לו ממון הראוי ליתן להם זנים אותו גם מעל גיל שש, ואם אינו אמוד אין זנים אותו (כך כתב הר"ן, וכן פסק הרמ"א).
פוסק השולחן ערוך, מי שנשתטה, מפרנסים מנכסיו את בניו ובנותיו אפילו הן יתרין על שש, עד שיגדלו: דעה א': כפשט הגמרא לעיל, שבנשתטה מפרנסים מנכסיו אפילו את ילדיו הגדולים מגיל שש, אפילו אינו אמוד, כי מסתמא ניחא ליה (ר"ן, טור, שולחן ערוך).