חולה קורונה שאכל רוגלך מלוח ומבקש החזר כספי

^{מאת: הרב שלמה בארי שליט"א - כל הזכויות שמורת לכותב המאמר אין להעתיק ולשכפל}

שאלה!  

^{מעשה ביהודי שקנה חבילת רוגלך ולאחר שסיים לאוכלה, השאיר אחד לאשתו ולכשטעמה את הרוגלך, מיד החמיצו פניה מרוב מליחות.} 

^{ושאלה את בעלה איך אכל את רוב החבילה? והתברר שהיה לו חוסר טעם וריח מחמת שלקה בנגיף.} 

^{ועתה פנה למאפיה שיחזירו לו את כספו. אך מאידך טוען המוכר, שהואיל וכבר אכל את כל החבילה, פטור מתשלום. הדין עם מי?}

תשובה!

^{גמ' כתובות (ל:) מובא באדם שתחב תרומה לתוך פיו של חברו (זר), והאוכל לא הגביה את התרומה, אבל גופו נהנה מהתרומה, שצריך לשלם מה שבטנו נהנית. וברש"י הדגיש: "בבליעתו מתחייב דמי הניית מעיו, ולא דמי כולה".}

^{וכן יש לחייב מדין "משתרשי" דהיינו רווח בעקיפין כמבואר במסכת חולין קלא.: באדם שהפריש מעשרות אך לפני שהספיק להביאם לכהן, באו אנשי המלך וגבו את המעשרות הללו. ובאופן שהיו לו חובות שהיה צריך לפרוע למלך, וא"כ בצדק גבו ממנו אנשי המלך את התבואה, נמצא שהוא הרוויח מכך שהם גבו מהמעשרות, ובגלל הנאה זו, עליו לשוב ולתת את המעשרות לכהן.}

^{ועיין בקצות החושן (סימן רמו סק"ח) שביאר את החילוק שיש בין נהנה ובין משתרשי: ש"בנהנה" יש רק תועלת או נחת רוח, אך ב"משתרשי" נשאר בידו ממון נוסף, (ממון חברו יצר לנהנה ממון נוסף).}

^{א"כ בנדון דידן י"ל שהמוכר יחזיר לו כספו מניקוי הנאת מעיו או כרווח שחסך ארוחה.}

^{אלא שיש לדון לפוטרו שהלא בעל המאפיה לא הפסיד מאומה, שהלא בלא"ה היה זורק את הרוגלך המלוח. ובפרט אם המלח מזיקו לכו"ע יש לפוטרו.}

למסקנא:

^{נראה שהמוכר יחזיר כספו בניקוי שליש. אולם אם המליחות גרמה היזק לקונה, חייב להחזיר לו כל כספו.}

^{לתשומת ליבכם, מאמרים אלו אינם מהווים תחליף לייעוץ משפטי, אינם מהווים חוות דעת משפטית, ואין אחריות למסתמך עליהם. בהחלט יתכן שעובדות ו/או הלכות שונות ישנו את האמור בהם. בנסיבות כל מקרה ספציפי חובה להתייעץ עם טוען רבני מומחה טרם נקיטת כל צעד בעל משמעות משפטית. כמו כן המחבר אינו לוקח על עצמו לעדכן מי מהמאמרים המופיעים ויש לבדוק כל עניין לנסיבותיו במועד הרלוונטי.}