מאת: הרב שלמה בארי - כל הזכויות שמורת לכותב המאמר אין להעתיק ולשכפל
שאלה?
מעשה בראובן שהשאיל חנוכייתו היוקרתית בשווי 5,000 ש"ח לשמעון שכנו, עקב נסיעתו לנופש ונתן לו שרשרת ברזל שיקשור את החנוכייה כשמניחה בחוץ, כאשר הוא היה רגיל לעשות ובלילה היה מכניסה לביתו.
והנה שמעון לאחר שהדליק החנוכייה הלך לדרכו וכשחזר הופתע לראות שחתכו את השרשרת וגנבו את החנוכייה. ועתה ראובן תובעו לשלם.
ומאידך, טוען שמעון שעשה בדיוק מה שראובן רגיל לעשות. ועוד שידע ראובן שיניח את החנוכייה בחוץ. הדין עם מי?
תשובה!
א. נראה לחייבו מדין שואל שחייב אפילו באונס כנפסק בשולחן ערוך סימן ש"מ סעיף א'.
ב. אולם היה מקום לפוטרו מדין מתה מחמת מלאכה, שהנחת החנוכייה בחוץ הוי כדרך השתמשות בחפץ בפרט בזמן שהנרות דולקים. כמבואר בשולחן ערוך סימן ש"מ סעיף ג' השואל בהמה מחבירו לילך דרך ידוע, ובאו עליו לסטים באותו הדרך, ואנסוה ממנו, חשיב שפיר מתה מחמת מלאכה. ואף שרמ"א חולק, יטען השואל 'קים לי' כדעת השולחן ערוך. אמנם לדעת הנתיבות המשפט באות ה' נראה שגם השולחן ערוך יודה בנידון דידן שיש לחייבו.
ג. עוד נראה לחייבו לשיטת הרמב"ן שסובר, כשאין פשיעת משאיל, אין פטור מתה מחמת מלאכה.
ד. ונראה שאין לפוטרו בטענת שמירה מקובלת כמבואר בשאלות ותשבות מהרשד"ם חושן משפט סימן קל"ד.ובערוך השולחן סימן ש"ג סעיף ז אם ידוע בעיר דרכי השמירה של שומרי שכר ושמר בשמירה זו, דפטור. דעל דעת כן מסר לו (מרדכי). הואיל ושואל שאני, ועיין עוד בשולחן ערוך סימן רצ"א סעיף ד.
ה. והיה אפשר לפוטרו מדין שואל לדבר מצוה שפטור מאונסים, הואיל ומצוות לאו ליהנות ניתנו כמבואר בר"ן (תשובה יח). אולם לש"ך בסימן ע"ב באות כ"ט, שדין זה ספיקא דדינא אין לפוטרו. וכן לנתיבות המשפט באות י"ז, שכתב שאל ספר חייב באונסין, ואינו בגדר מצוה קעביד, הואיל שבמשיכת הספר נעשה המצוה ולא שייך בזה פרוטה דרב יוסף.
להלכה: נראה שיש לפשר שישלם שני שליש.
לתשומת ליבכם, מאמרים אלו אינם מהווים תחליף לייעוץ משפטי, אינם מהווים חוות דעת משפטית, ואין אחריות למסתמך עליהם. בהחלט יתכן שעובדות ו/או הלכות שונות ישנו את האמור בהם. בנסיבות כל מקרה ספציפי חובה להתייעץ עם טוען רבנימומחה טרם נקיטת כל צעד בעל משמעות משפטית. כמו כן המחבר אינו לוקח על עצמו לעדכן מי מהמאמרים המופיעים ויש לבדוק כל עניין לנסיבותיו במועד הרלוונטי.