דולרים שנמצאו בכסא בישיבה

^{מאת: הרב שלמה בארי שליט"א - כל הזכויות שמורת לכותב המאמר אין להעתיק ולשכפל}

שאלה?

^{מעשה שהסעיר את עולם הישיבות, בארבעה בחורים ששהו בחדר בישיבה, אחד מהם שאינו מחברי החדר הפך כיסא שישב עליו כדי לתקנו.} 

^{לפתע נשפכו מהכיסא סך $1,500 שמקורו בכלל מהפח הסמוך, ממנו הוא נשלף לפני כשנתיים על ידי אחד הבחורים שעתה התחתן והעביר את הכסא במתנה לחברו.} 

^{בחור שאינו חבר חדר, זינק ולקח $1,400. הבחור שהפך את הכסא שגם הוא אינו חבר חדר, לקח $100.} 

^{ועתה בעל הכיסא טוען שהכסף שייך לו.} 

^{מאידך, חברי החדר ששהו שם, טוענים ששייך להם מדין "קנין חצר".} 

^{ומאידך זה שהפך את הכיסא טוען שנקנה ב"ארבע אמותיו".}

^{ולאחר כל הדברים האלה הגיע שמועה להנהלת הישיבה על מציאה זו וטענו על הכסף שהינו שייך להם היות והישיבה בבעלותם.}

^{או שמא יש לטוען שהכסף של בעל הכסא שזרק את הכסא בטעות לפח ויש להשיב אבידה לבעליה?}

תשובה!

^{א. לגבי בעל הכסא י"ל שלא זכה, כי לא ידע כשמצא את הכסא שהיה שם כסף כמבואר ברמ"א (רלב, יח).}  

^{ב. לגבי טענת חברי החדר שזכו בקנין חצר. לענ"ד מג' טעמים אינם צודקים:}

^{א) חצר לא קונה בדבר שלא עשוי להגיע לחצר כמבואר ברמ"א (רסח, ג). אלא שיש להעיר שעכ"פ עכשיו שנפלו הדולרים נתגלו וראו אותם חברי החדר, י"ל שזכו בהם לדעת הרמ"א שם שכתב: הואיל ולא ידע בעל החצר במציאה אשר שם קודם שזכה בה השני. עכ"ל. וכאן ידעו לפני שתפס הראשון בכסף, [ולענ"ד אפשר לומר, שכל עוד שעדיין באותם רגעים לא העלו בדעתם כלל חברי החדר ששהו שם מה פשר הכסף שיצא בפתאומיות מהכסא, שהוא הפקר, וכבר זינקו אותם שני בחורים ולקחו לעצמם, לא מקרי ידיעה על המציאה וצ"ב.]}

^{אלא שבזה יש טעמים אחרים שכתבנו שאינם זוכים.}

^{ב) חדר בישיבה אינו משתמר. ולכן לדעת השו"ע חברי החדר, היו צריכים לומר "תזכה לי חצרי". אלא שלדעת הרמ"א שם, חצרו קונה אף שלא אמר 'תזכה לי שדי'. אלא שלא יוכלו חברי החדר לטעון קי"ל כרמ"א נגד התופס.}

^{ג) חדר בישיבה דומה למוצא מעות בחנות, שבזה לא אומרים 'חצרו קונה לו' כמבואר בשו"ע (סי' רס, ה) ובש"ך (שם ס"ק יח) הביא הטעם בשם הראשונים (רא"ש, ר"י, נמו"י, רשב"א ועוד) שלא סומכת דעתו של בעל החנות, כיון דרבים נכנסים ויוצאים ואפי' אם עומד בחנות לא מועיל, רק באופן שיכול לעכב מאחרים שלא יקחו המעות.}

^{ד) דעת הרמב"ם ושו"ע (שיג, ג) (ע"פ גמ ב"מ קב.) שמציאה בחצר שכורה זוכה משכיר. אף שבשו"ע סי' ר"ס סעיף ד כתב להיפך. כבר הכריע ש"ך (סק"א) כשו"ע סי' שיג שזוכה המשכיר. (עיין בספרי שו"ת באר שלמה ח"ג סי' שיג).}

^{ג. אולם גם הישיבה אינה זוכה מטעם חצר שאינה משתמרת.}

^{ד. לגבי ההופך את הכסא, אין קנין ד' אמות קונה לו הואיל שזה חדר של חברו, כמבואר בשו"ע (רסח, ב)}

^{ה. לגבי בעל הכסף האמיתי שזרק את הכסא בטעות, י"ל שאף שהיה מקום לדון להחזיר אבידה לבעליה שהוי הפקר ויאוש בטעות וכמו שמבואר בטור ובשו"ע ורמ"א (סו"ס ר"ס סעיף יא) גבי כלים קטנים בכל ענין שתהא האשפה שהן נמצאין בה, נוטל ומכריז שאפשר שהושלכו שם על ידי כיבוד שכבדו הבית.}

^{אולם לענ"ד נראה שנ"ד שונה, הואיל ועברו שנתיים ימים מזמן מציאת הכסא מליד הפח זבל שעשוי לפנות וממילא ודאי היה כאן יאוש בעלים שמסתבר שלאחר זמן קצר עמדו על זריקת הכסא וחזרו לחפשו ולא מצאו שכבר התייאשו מהכסף הטמון בו.}

^{ואין לומר שבשעה שלקח אותו בחור את הכסא מליד הפח, לקח את הכסף באיסור עוד לפני שהתייאשו הבעלים וא"כ באיסורא אתא לידה והתחייב להחזיר לבעליו. משום שבנ"ד כמו שהזכרנו לעיל שכל שלא ידע ולא העלה על דעתו המוצא מהכסף הטמון בו, מעולם לא זכה בו, וממילא לא נחשב שבא לידו באיסור. וממילא כשהתגלה הכסף כעבור שנתיים שזה ודאי היה לאחר יאוש, הוא נחשב להפקר וכל הקודם זוכה.}

להלכה: הבחורים שתפסו את הכסף זכו.

^{לתשומת ליבכם, מאמרים אלו אינם מהווים תחליף לייעוץ משפטי, אינם מהווים חוות דעת משפטית, ואין אחריות למסתמך עליהם. בהחלט יתכן שעובדות ו/או הלכות שונות ישנו את האמור בהם. בנסיבות כל מקרה ספציפי חובה להתייעץ עם טוען רבני מומחה טרם נקיטת כל צעד בעל משמעות משפטית. כמו כן המחבר אינו לוקח על עצמו לעדכן מי מהמאמרים המופיעים ויש לבדוק כל עניין לנסיבותיו במועד הרלוונטי.}