"מֻתָּר לִטֹּל צִפֹּרְנַיִם בֵּין דְּיָד בֵּין דְּרֶגֶל, אֲפִלּוּ בְּמִסְפָּרַיִם." והוסיף המשנה ברורה שלדעת השולחן ערוך כל שכן שמותר בסכין או בשיניו או בידו. אם כן עולה ברור שלדעת הספרדים מותר לגזוז ציפורניים בחול המועד בכל האופנים, ואפילו בקוצץ ציפורניים המיוחד לזה וכמבואר בעטרת צבי על השולחן ערוך שמספריים שהתיר בשולחן ערוך זה כלי המיוחד לנטילת הציפורניים. וכן פסק ביביע אומר חלק ג סימן לא אות ד.
מקור הדין מהגמרא כפי שהובא בבית יוסף
"מותר ליטול צפרנים לא שנא דיד לא שנא דרגל - בפרק אלו מגלחין (יז:) תנו רבנן כשם שאמרו אסור לגלח במועד כך אסור ליטול צפרנים במועד דברי רבי יהודה, ורבי יוסי מתיר. וכשם שאמרו אבל אסור לגלח בימי אבלו, כך אסור ליטול צפרנים בימי אבלו, דברי רבי יהודה, ורבי יוסי מתיר, ואיפליגו אמוראי בפסק הלכה ופסקו הפוסקים כשמואל דאמר (שם יח) הלכה כרבי יוסי במועד ובאבל אמר רב ענן בר תחליפא לדידי מיפרשא לי מיניה דשמואל לא שנא דיד לא שנא דרגל אמר רב חייא בר אשי אמר רב ובגנוסטרי [כלי מיוחד] אסור וכתבו הרי"ף והרא"ש והני מילי בימי אבלו אבל במועד אפילו בגנוסטרי מותר ואיכא מאן דאמר דבגנוסטרי אסור ואנן לא סבירא ליה הכי וכך כתב הרמב"ם בפרק ז מהלכות יום טוב, מותר ליטול צפרנים אפילו בכלי וכך כתב סמ"ג."
לדעת הרמ"א המנהג להחמיר בכלי
וזו לשונו: "הגה: אֲבָל יֵשׁ מַחְמִירִין וְאוֹסְרִים; וְכֵן הוּא הַמִּנְהָג לְהַחְמִיר שֶׁלֹּא לִטְּלָן, בֵּין בְּסַכִּין בֵּין בְּמִסְפָּרַיִם, אִם לֹא לְצֹרֶךְ מִצְוַת טְבִילָה שֶׁנּוֹטְלָן כְּדַרְכָּן בַּחֹל (סְמַ''ק וְתוֹסָפוֹת)." והסביר במשנה ברורה שטעם האוסרים הוא משום דסוברין שגם בדין זה שייך הטעם כדי שלא יכנס למועד כשהוא מנוול ויחתכם בערב הרגל כדין גילוח ותספורת. ולכן לאלו שמותר להסתפר ולהתגלח כמבואר בסימן תקלא, יהיה מותר גם לגזוז הציפורנים. עוד הוסיף המשנה ברורה שגם לנוהגים כמו הרמ"א מכל מקום יהיה מותר לגזוז הציפורניים ביד או בשינו. וציין לדברי הגמרא שהנוטל ציפורניו בשיניו אין בהם משום מיאוס.
לסיכום:
לבני ספרד מותר לגזוז ציפורנים בחול המועד בכל אופן שהוא וגם בקוצץ ציפורניים. ולפוסקים כדעת הרמ"א המנהג לאסור בסכין ובמספרים, אך ביד או בשיניו מותר.