מי הוא שתוקי ומה דינו ליוחסין?

^{(שולחן ערוך אבן העזר סימן ד סעיף כו)}

^{מאת הרב שלמה לוי טוען רבני ומגשר כל הזכויות שמורות ©}

^{בעריכה מחודשת מאת דוד עשור טוען רבני ומגשר משפטי.}

^{שתוקי - מלשון שתוק, שמשתיקים אותו כששואל מי אביו, משום שלא יודעים מי האב.}

^הקדמה:

^{מבואר ברמב"ם שמחמירים בשתוקי, משום מעלה עשו ביוחסין, וחוששין שמא נבעלה לממזר, אף על פי שהם מיעוט. ולא חוששין שמא ישא אחותו מאביו, או אחות אביו. לפי זה כתב הבית שמואל באות מג, אם אין ממזר בעיר מותר. נראה שבית שמוןאל דייק כן מהלכות איסורי ביאה (פרק טו, הלכה יא) שאם אומרת שלכשר נבעלתי הבן כשר ומשמע שלא חוששין שמא ישא קרובתו. אולם בהמשך הסימן (בסעיף לז) כתב הרמב"ם וכן פסק השולחן ערוך ששתוקי שנשא אשה, ספק מקודשת שמא היא קרובתו, ואין קידושין תופסים בה, והבית שמואל שם תמה שלא חוששין לכך.}

^{אף על פי שבסימן ו בסעיף יז, מבואר שפנויה שראו שנבעלה, נאמנת להעיד שנבעלה לכשר, ומותרת לכתחילה להינשא לכהן, רק בתרי רובי כשרים (רוב תושבי המקום ממנו באו ורוב העוברים שם) לרמב"ם. ורוב אחד לרא"ש. כאן שלא מדובר בכהונה אלא בהכשרת הולד, ואם נחשוש שנבעלה לממזר יפסל הולד מלבוא בקהל, נחשב כדיעבד ותמיד נאמנת להכשירו (בית שמואל).}

^{עוד מקשה הבית שמואל, שהאשה נאמנת להכשיר את בנה, אך לא לפסלו, ובכך להתירו להינשא לממזרת, אלא הולד יחשב כספק ממזר ואסור בממזר או בישראל, מדרבנן. והרי מדין תורה השתוקי מותר גם לממזר וגם לישראל ומדוע לא נאמין לאם לפסלו, כמו שנאמנת להכשירו?}

^{תרוץ א: כדי שלא ישא ממזרת וירבה ממזרים בישראל (פרישה). זהו דוחק (בית שמואל).}

^{תרוץ ב: האשה נאמנת להכשיר בגלל חזקת הגוף (נימוקי יוסף יבמות דף כג עמוד ב). דהיינו היא כשרה, וממילא גם צאצאיה כשרים.}

^{פנויה שילדה ואינה לפנינו או שהיא שוטה או אילמת מה דינו של הוולד?}

^{פוסק השולחן ערוך, כשהאשה אינה לפנינו או שהיא שוטה או אילמת: הולד ספק ממזר, כי חוששין שמא אביו ממזר.}

^{האם האישה נאמנת לפסול את בנה, כאשר מודה האיש שהוולד ממנו האם יורשו, ומה הדין אם אינו מכחיש?}

^{פוסק השולחן ערוך, האשה אינה נאמנת לפסול בנה, אלא רק להכשירו (על פי הרמב"ם), שהרי גם ללא עדותה הולד ספק, ומדין תורה מותר לבוא בקהל ולהינשא לישראל (כך כתבו הר"ן, והמגיד משנה). על כן: כתב השולחן ערוך, כשמודה שהתעברה ממנו, הולד יורש אותו ונחשב לבנו לכל דבר. כשמכחיש שהתעברה ממנו, אינו יורשו, אך קרוביו של המכחיש אסורים על הולד. והחלקת מחוקק הוסיף שכאשר מכחיש אך מודה שנבעלה לו, והיא אינה חשודה שנבעלה לאחר, הרי הוא בנו לכל דבר, ולא כדעת הבית יוסף הסובר שכשמכחיש מכל מקום אינו יורשו. בפתחי תשובה אות לב כתב שהאישה אינה נאמנת להעיד מי האבא.}

^{כאשר טוענת האישה שהתעברה ממזר האם נאמנת לפסול את הוולד?}

^{פוסק השולחן ערוך, שכאשר טוענת שהתעברה מממזר, אינה נאמנת לפסול את הולד, לכן הולד ספק ממזר גם אם הממזר מודה שנבעלה לו (רמב"ם), כי אומרים שכשם שזינתה איתו, כך זינתה עם אחרים, ואם נאמין לה לפוסלו, הולד יהיה ממזר ודאי, ומותר לממזרת (הר"ן, והמגיד משנה).}

^{נחלקו המפרשים בכוונת הרמב"ם והשולחן ערוך:}

^{דעה א: מדובר במקרה שהממזר מודה, או ידוע שנבעלה לו, והאשה אינה חשודה שבאה על אחר, הסיבה שגם במקרה זה לא תולים בו הוא משום שחזקה שאשה בודקת ומזנה (חלקת מחוקק). דהיינו האשה בודקת קודם שמזנה, ואינה מזנה עם ממזר, כי היא אינה רוצה שילדיה יהיו ממזרים.}

^{דעה ב: מדובר במקרה שהממזר מודה או ידוע שנבעלה לו, והאשה חשודה שנבעלה לאחר. על פי הלישנא הראשונה ביבמות (דף סט עמוד ב), העוסק בארוס שמודה או ידוע שבא על ארוסתו, שבארוס לא שייך חזקת בודקת. במקרה שהארוסה לא חשודה מעלמא לכולי עלמא תולים בארוס. כשהארוסה חשודה מעלמא, לפי הלישנא הראשונה לא תולים בארוס. לפי הלישנא השנייה תולים בארוס אפילו כשחשודה מעלמא (מובא כאפשרות אחרת להעמדת הסוגיא לפי החלקת מחוקק, ויבואר גם להלן בסעיף כח).}

^{דעה ג: לדעת הבית חדש, הרמב"ם מחלק בין איסורי דאורייתא, שגם אם אינה חשודה מעלמא, חוששין שנבעלה לאחר, והוי ספק ממזר, לבין איסורי דרבנן שלא חוששין ותולים בממזר, ולכן הוי ממזר וודאי. אולם, לדעת מהרי"ו אף באיסורי דרבנן חוששין והוי ספק ממזר (בית שמואל).}

^{הבית שמואל דוחה את דברי הב"ח, כי אצלנו על פי דעת הרמב"ם האיסור הוא רק מדרבנן, כי מדאורייתא, גם ספק ממזר מותר בממזרת. וגם נשיאת שפחה לדעת הרמב"ם הוא רק דרבנן. אולם, מכיוון שיש הפוסקים, שהאיסור לבוא על שפחה הוא מדאורייתא, לכן אצלנו הספק הוא מדאורייתא, כי לשיטות אלו, אם הוא ישא שפחה כדין ממזר שמותר, והוא אינו ממזר, הרי שעבר על איסור דאורייתא. וחוששין שמא נבעלה לאחר והולד ספק. אולם, כשהאיסור הוא רק מדרבנן לא חוששין, והולד ממזר ודאי (ב"ש).}

^{דעה ד: מחלקים בין מקרה שבנוסף על כך שהממזר מודה, יש גם עדים, ולכן הוא ממזר ודאי, למקרה שאין עדים, שחוששין שמא נבעלה לאחר, והוי ספק ממזר (רעק"א).}

^{כאשר האישה מיוחדת לאיש שהוא ממזר האם נאמנת לומר שהוולד ממנו?} 

^{כתב הרמ"א, שאפילו הייתה מיוחדת לו אינה נאמנת עליו. והולד ספק ממזר. ונחלקו בדבריו:}

^{דעה א: הרמ"א מדבר על מקרה שמודה או ידוע שנבעלה לו, והאשה אינה חשודה שהייתה עם אחר ואין חזקת בודקת ומזנה כי היא מיוחדת לו, אך צריך עיון מיבמות (דף סט, עמוד ב) לעיל, שכשאינה חשודה מאחר ותולים בארוס, וגם שו"ת הרא"ש והרשב"א כתבו שאם אינה חשודה מעלמא פשוט שתולים בו ומדוע השמיט דבריהם. וגם הרמ"א עצמו הביא בשם הרא"ש, שכהן הבא על הפנויה ומודה שהוא בנו, הריהו כהן לכל דבר (חלקת מחוקק).} 

^{דעה ב: הרמ"א מדבר על מקרה שהממזר אינו מודה שנבעלה לו, לכן הולד ספק ממזר גם כשהיא מיוחדת לו בית שמואל.}

^{כאשר טוענת האישה שהוולד ממנו ותובעת מזונות, והאיש כופר, האם נאמן?} 

^{דעה א: נאמן ופטור אפילו משבועת היסת, כיוון שהתורה האמינה לו (ריב"ש, בית שמואל).}

^{דעה ב: מחוייב שבועה. 1. התורה נתנה לו נאמנות ביחס לחיוביו מהתורה, כגון פי שנים בירושה, אבל חיובים שעיקרם מדרבנן, אינם בכלל הנאמנות שהתורה נתנה לו. 2. הוא נאמן רק ביחס לבן, אך לא כשיש לכך השלכות על אחרים, כגון כאן בתביעת מזונות (תשב"ץ, מובא ברעק"א).}

^{נתעברה סמוך לגירושיה, מה דינו של הוולד?} 

^{דעה א: הולד כשר מספק ספיקא. ספק שמא זינתה לאחר הגירושין, וגם אם זינתה קודם, ספק שמא נבעלה לגוי, אך אם אומרת שזינתה קודם הגירושין, הולד ספק ממזר (מהרי"ו, דרכי משה). מדובר שבעלה שהה במדינת הים, אחרת קודם לגירושין תולים בבעל ואינה נאמנת לפוסלו (דרכי משה). וצריך לומר שמדובר שאין ממזר בעיר, אחרת יש ספק ממזרות גם כשנבעלה לאחר הגירושין, מכאן מוכח שכשאין ממזר בעיר לא חוששין לממזרות (בית שמואל אות מג).}

^{דעה ב: תלוי במחלוקת ראו להלן בסעיף כט אם חוששים לנבעלה לגוי (בית שמואל את מג).}