נשבע האיש לתת גט, האם צריך להתיר לו את שבועתו טרם סידור הגט ומדוע?
פוסק השולחן ערוך בשם רבנו פרץ, שכאשר נשבע הבעל ליתן גט, צריך שיתירו לו את השבועה קודם נתינת הגט, כי השבועה דומה לאונס. וכתב הטורי זהב באות ו, שבדיעבד הגט כשר, כיוון שאין זה ממש אונס, הואיל ונשבע מעצמו ומרצונו, ונוהגים להתיר את הנדר רק לרווחא דמילתא. גם השולחן ערוך בסימן קנד סעיף כג כתב, שטוב שיתירו לו. ומבואר שם בסעיף כד שבמקום שאין אפשרות להתיר, כגון בנזירות שמשון, הגט כשר.
נשבע האיש לגרש את אשתו, האם מותר לכפותו לקיים נדרו, ומה הדין אם כפו אותו לקיים את נדרו?
כתב הפתחי תשובה באות ח בשם הבית מאיר, שהנשבע לגרש את אשתו ואינו רוצה לקיים נדרו, אסור לכפות אותו לקיים נדרו, ואם כפו אותו, קרוב הדבר לגט מעושה, ובספר גט מקושר תמה עליו וכתב שצריך עיון לדינא. ובבית שמואל כתב שכאשר חייב לגרשה על פי דין, כופים אותו על זה, ולא מתייחסים ולא איכפת לנו משבועתו.
נשבע שלא לגרש או שלא לבטל את המודעה, האם צריך התרה, ומה הדין אם נשבע ברבים שלא יגרש את אשתו ללא ידיעת אביו?
כתב רבי עקיבא איגר אם נשבע שלא לגרש, או שלא לבטל המודעות, צריך התרה, ואם לא התירו, צריך עיון לדינא, שמא השבועה בטילה מדין "אי עביד לא מהני", דהיינו מעשה שנעשה בעבירה אינו חל. עוד כתב הפתחי תשובה באות ו בשם הנודע ביהודה, נשבע ברבים שלא יגרש את אשתו ללא ידיעת אביו, וגרשה, ואחר כך יצא קול ערעור על הגט שגרשה ללא ידיעת אביו, הגט כשר, מדין "אי עביד לא מהני", מצד שאין כאן איסור ממשי, אלא תנאי שבדה מליבו, או משום שניתן להתיר על ידי שאלת חכם, וראו שם טעמים נוספים.
קיבל עליו שאם לא יגרש את אשתו יהיה ברחם בעולם הזה ובעולם הבא, האם ניתן להתיר לו?
כתב הפתחי תשובה באות ז שלדעת הרדב"ז כאשר קיבל עליו חרם בעולם הזה ובעולם הבא אם לא יגרש את אשתו, אין לו התרה, אף שהוא לדבר מצוה, וצריך לגרשה, ואינו נחשב כאונס כיוון שהוא הביאו על עצמו. וכדי לצאת ידי כל החומרות צריך לתת לה אחר כך גט נוסף. ומוסיף הפתחי תשובה שלשיטתנו שיש התרה לדבר מצוה, אין צריך לכל זה, ויתירו לו את נדרו.
התחייב בערבות לגרש, האם צריך לפוטרו ממנה טרם סידור הגט?
פוסק השולחן ערוך התחייב לתת ערבות, ייתן את הערבות שאין זה נחשב כאונס. ביאור העניין שאין לדמות לנשבע לגרש שתולה את הגט בשבועתו, ונראה כאונס. אבל בערבות הגט ניתלה בדבר אחר, ומכיוון שהוא יכול לשלם, אין כאן אונס.
קיבל בקניין לגרש, האם צריך לפטרו מהקניין טרם סידור הגט?
דעה א': כתב הרמ"א בשם תרומת הדשן, שקנין לגרש דומה לשבועה, ולכן צריך לפוטרו קודם שיגרשה. ומבאר בבית שמואל שמהרמ"א משמע שחל הקניין וממילא צריך לפוטרו.
דעה ב': לדעת הבית שמואל הקנין כלל אינו חל, וממילא אין צורך לפוטרו. [בתרומת הדשן עצמו כתב שהקניין לא חל, לפי זה לא מובן מדוע הוא סובר שצריך לפוטרו. התורת גיטין מיישב שאכן הקניין אינו חל, אלא שהבעל חושב שהוא חל, ולכן הוא נחשב כאנוס וצריך לפוטרו, כלומר להודיעו שפטור.]
קיבל קנסות אם לא יגרש, האם צריך לפטורו מהם טרם סידור הגט?
דעה א': כתב הפתחי תשובה באות ט, בשם המהרי"ק שבמקרה שקנס את עצמו אינו נחשב כאונס, כיוון שהוא חייב את עצמו, והחיוב הוא על דבר אחר, ולא ישירות על נתינת הגט, והוא גם יכול לתת את הקנסות ולא לגרש. ובתורת הגיטין כתב שפטור מלשלם את הקנס, כי הוא רוצה לגרש, אלא שבית הדין אינם נותנים לו מחשש לגט מעושה והוא אנוס, לכן אפילו אם הוא יחזור בו מלתת את הגט, בית הדין אינם יכולים לכוף אותו לשלם את הקנס, וממה נפשך הוא נפטר מתשלום הקנס. עוד כתב הפתחי תשובה באות י בשם המשכנות יעקב, שאם נראה שמגרש מרצונו ולא מחמת הקנס, הגט כשר.
דעה ב': לדעת הרשב"א נחשב כאונס, ויש לפוטרו מהקנס לפני שמגרש.
הסבר א': לדעת הרמ"א הפוסקים (דעה א' וב' הנ"ל) נחלקו בכך, לכן כצב הרמ"א שלכתחילה צריך לפוטרו מהקנס, בדיעבד כשר.
הסבר ב': לדעת הלבוש אין כאן מחלוקת. הרשב"א עוסק במקרה של אדם נשוי שהתחייב בקנס אם לא יגרש, ולכן הוא נחשב כאנוס, וצריך לבטל את הקנס לפני הגט. המהרי"ק עוסק באדם גרוש המתחייב בקנס אם יחזיר את אשתו, ושוב יגרשה. דלא הווי אונס, כיוון שהאפשרות בידו שלא להחזירה הבית שמואל הביא את שני ההסברים.
הטילו עליו קנס כדי שיגרש, האם הוי גט מעושה?
כתב הפתחי תשובה שבמקרה שהטילו עליו קנס על מנת שיגרש, קרוב הדבר שלכולי עלמא הווי גט מעושה.
כאשר כופים אדם אחר או את אביו של האיש בכדי שהאיש יגרש, האם הוי גט מעושה?
אונס של אדם אחר כדי שהבעל יגרש, דהיינו: מפעילים לחץ על אדם אחר כדי שהבעל יגרש: דעה א': לדעת הרשב"ץ והרמ"א כיש אומרים, כאשר אונסין על אדם אחר כדי שהבעל יגרש, אינו נחשב אונס, ואפילו אב על בנו, או להיפך.
דעה ב': לדעת הבית יוסף וכן פסק הרמ"א כיש מחמירין שכופים את האב כדי שבנו ייתן גט נחשב הדבר כאונס.
תוספת ביאור מהתורת גיטין: יש להסביר את חילוקי הדעות בין הרשב"ץ והבית יוסף באונס של האב על בנו.
הרשב"ץ מדבר על מקרה שלא הזכירו מפורשות את הגט, לכן אינו חשיב אונס, אבל אם כשאנסו את האב על בנו, תלו זאת מפורשות בגט, גם הרשב"ץ יודה לבית יוסף דהווי גט מעושה.
במקרה שאם לא יגרש האיש יפסיד ממון, האם נחשב הדבר כאונס על הגט?
דעה א':הרדב"ז מסתפק באונסים אותו להפסיד ממון, אם לא יגרש, האם נחשב כאונס. דעה ב': התורת גיטין כתב שמוכח מהגמרא בבא בתרא דף מ עמוד ב, דאונס ממון הווי אונס. דעה ג': הפתחי תשובה הסיק להלכה שנחשב הדבר כספק אונס.
גזלה ממון מבעלה, ומתנה את החזר הגזלה בכך שיגרש, וגירשה, האם נחשב הדבר כגט מעושה?
כתב הפתחי תשובה באות יא בשם הרשב"ץ והבית יוסף, שבמקרה שגזלה ממון מבעלה, והחזר הגזילה מותנה בכך שיגרשה, ומחמת ההפסד הממוני גירשה. יש להסתפק אם הגט מעושה.
ותורת הגיטין מבאר, שאם האישה תלתה את הגט במפורש בממון, הווי גט מעושה, דאונס ממון חשיב אונס.
אבל אם לא תלתה את הגירושין במפורש בממון, והבעל החליט על דעת עצמו לגרשה, כדי להימנע מהפסד ממוני, הגט אינו מעושה.
שהרי מעשים שבכל יום שהאישה מציקה לבעלה בענייני ממון ובדברים אחרים, ובגללם הבעל מגרשה, ולא חשים לגט מעושה.
וכתב הפתחי תשובה שיש לתמוה שהרי הרשב"ץ כתב מפורשות שהאישה אינה רוצה להחזיר את הממון עד שיגרשנה, לכן נראה שהרשב"ץ מסתפק, האם אונס ממון חשיב אונס.
עוד כתב שנראה שאפשר לחדש, שאם בתחילה היה אונס ממון, ואחרי כן הבטיחו לבעל ממון נוסף כפיצוי, והסכים לגרש, הגט כשר.
