פוסק השולחן ערוך שקודם שייתן הגט, צריך שיבטל את כל המודעות שמסר, שאם מסר מודעא בפני שנים ואמר: גט שאני רוצה ליתן לאשתי דעו שאני אנוס ליתנו, ולכן אני אומר בפניכם שיהא בטל, הרי הוא שהגט בטל, אפילו שלא קיבל על כך קנין.
כשמוסר מודעה על ביטול הגט מהו הנוסח שצריך לומר בפני העדים, ומה הדין אם דיבר באופן שמשמע שהוא אנוס לתת את הגט, ולאחר מכאן חזר בו?
כתב הפתחי תשובה באות ב, שלדעת הרשב"ץ והריב"ש צריך שיאמר לעידי המודעה: "אתם עידי" או "שמעו". אך הבית מאיר מפקפק בדין זה. עוד כתבו הרשב"ץ והריב"ש שכאשר דיבר באופן שמשתמע שהוא אנוס לתת את הגט, ואחר כך נתן אמתלא שהתכוון לדבר אחר, נאמן. אולם, המשנה למלך בדעת הרמב"ם, מפקפק בזה וצריך עיון.
האם מסירת מודעה בעדים זה שלא בפני זה כשרה?
כתב הרמ"א בשם הריב"ש שהבעל יכול למסור את המודעה בפני שני עדים, זה שלא בפני זה, ובלבד שיהיו העדים כשרים.
נתן הגט לאחר מסירת מודעה האם המודעה ביטלה?
לדעת השולחן ערוך על פי הרמב"ם המודעא שמסר אינה מבוטלת, גם כשנתן את הגט לאחר מסירת המודעה, עד שיאמר בפירוש שמבטל אותה, ורק אז היא מבוטלת. וכתב בטורי זהב שהטעם הוא כי "בא דיבור ומבטל דיבור". אולם מחשבה אינה מבטלת דיבור.
האם יש צורך בקניין על מסירת המודעה, ומה הדין עם עשה קנין לגרש לאחר מסירת המודעה?
פוסק השולחן ערוך בהתאם לדברי הרמב"ם, שאין צורך לעשות קנין על המודעה. וכתב הטורי זהב שאפילו עשה אחר כך קנין לגרש את אשתו, כדרך רוב האנשים אמירת המודעה מבטלת את הקנין.
תלה את מסירת המודעה באונס או באונס שקרי האם הגט בטל?
פוסק השולחן ערוך בסעיף ב, שכאשר תלה הבעל את מסירת המודעא באונס, ואפילו באונס שקרי, ואפילו שהעדים אינם מכירים באונסו, הווי מודעא, כי בכל אופן מוכח שאינו רוצה לגרש.
מהו נוסח מסירת המודעה מבלי שהבעל מזכיר שהוא אנוס בדבר?
דעה א': לדעת רמב"ם, הרשב"א, הרא"ש, והשולחן ערוך, צריך שיאמר שהגט בטל, ואין צורך שיהיה שם אונס והריב"ש מוסיף בדעת הרמב"ם שאפילו אומר שאינו אנוס. כי המודעה הוא גילוי מילתא, ואין צורך שיהיה אונס.
דעה ב': לדעת הרמב"ן אם ידוע שלא היה אונס, המודעה אינה מבטלת את הגט. כי אף על פי שביטל את הגט כשמסר את המודעה, כשאומר אחר כך לעדים ולסופר לכתוב את הגט, הרי שבכך הוא חוזר ומקיים את הגט. וכתב הבית שמואל על פי הריב"ש שלאחר כתיבת הגט קודם למסירתו, יכול לבטלו, ולא אומרים בשעת מסירת הגט דאתי דיבור ומבטל דיבור, משום שבמודעה הוא מבטל את גוף הגט. וכשמוסרו, הוא כבר פסול. אפשרות נוספת שהביא הבית יוסף שעולה מסוף דברי הרמב"ן, הוא שרק כשלא ביטל את הגט אלא אמר שהוא אנוס, ובאמת לא היה אנוס, הביטול אינו מועיל, אבל כשאמר שמבטל את הגט, הביטול מועיל.
דעה ג': לדעת הרשב"ם צריך לפרש שהוא אנוס, ואם לא פירש, ולא ידוע אם היה שם אונס, הגט כשר.
האם יכול לבטל את הגט לפני כתיבתו?
דעה א': לדעת הרמב"ם יכול לבטל.
דעה ב': לדעת הרשב"ם ודעימה אינו יכול לבטל. ואם אמר בסתם, "גט זה בטל הוא", ואחר כך ציווה לכתוב גט, הרי שהצווי לכתוב גט, מבטל את דבריו הראשונים.
האם מועיל גילוי דעת לפני כתבית הגט או לאחריו ללא מסירת מודעה?
דעה א': כתב הבית חדש שגילוי דעת לאחר כתיבת הגט אינו מועיל, אך אם גילה דעתו שהוא אנוס קודם כתיבת הגט, גם גילוי דעת מבטלת את הגט. הובאו דבריו בבית שמואל.
דעה ב': כתב הבית שמואל שלדעת הרשב"ץ גם גילוי דעת קודם כתיבת הגט אינו מועיל, אלא צריך דווקא מסירת מודעה, שבמפורש מבטלת את הגט. כתב בפתחי תשובה באות א שהרבה פוסקים חולקים על הבית חדש, וסוברים כדעת הבית שמואל, שגילוי דעת לבד אינו מבטל את הגט.
