האם מיילדת נאמנת לעניין יוחסין?

^{(שולחן ערוך אבן העזר סימן ד סעיף לה)}

^{מאת הרב שלמה לוי טוען רבני ומגשר כל הזכויות שמורות ©}

^{בעריכה מחודשת מאת דוד עשור טוען רבני ומגשר משפטי.}

^{האם המיילדת נאמנת לעניין יוחסין, ומה הדין עם יצא ערעור על דברי המיילדת, והאם צריך שערעור זה יהיה בעדות של שני עדים כשרים?}

^{פוסק השולחן ערוך, נשים שילדו בבת אחת, אשת כהן ולוי וישראל וממזר, נאמנת המיילדת לומר: זה הבן כהן הוא, או לוי, או ממזר, מפני שלא הוחזק ואין אנו יודעים ייחוסם. במה דברים אמורים, כשהוחזקה נאמנת ולא ערער עליה אדם. אבל אם ערער עליה אפילו אחד, ואמר: בשקר מעידה, אינה נאמנת והרי הבן בחזקת כשר ואין לו יחוס (רמב"ם). וכתב הט"ז באות כ, שלא צריך עדות של עדים כשרים שהם שניים, וממילא אפילו קרוב יכול לערער על דברי המיילדת.}

^{כשהמיילדת קרובה של הוולד האם נאמנת לפוסלו?}

^{בפתחי תשובה באות מד כתב, שכשהמיילדת עצמה קרובה של הולד, אינה נאמנת לומר עליו שהוא ממזר, בדומה לאם שאינה נאמנת לפסול את בנה (מגיד משנה).}

^{האם ניתן לערער על דברי המיילדת לאחר שהמיילדת כבר העידה?} 

^{דעה א: יכולים לערער גם לאחר שהמיילדת כבר העידה (בית שמואל).}

^{דעה ב: העד יכול להכחיש ולבטל את דברי המיילדת, רק קודם שהעידה (פרישה. הובא בבית שמואל)}

^{כיצד יכול עד אחד להכשיר את הוולד כנגד דברי המיילדת הלא אחד משלושת הילדים ממזר וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי?}

^{כתב החלקת מחוקק באות לג, שיש לדקדק שהרי ידוע שאחד מהתינוקות בחדר ממזר, והוי קבוע, וכמחצה על מחצה דמי, ולעניין יוחסין דינו כספק ממזר. אלא מתרץ הבית שמואל באות סב, שיש לומר שכיוון שאין על אף אחד מהוולדות חזקת פסול וגם לא חזקת כשרות, עד אחד יכול להכשירו, אף כנגד החיה, אך לא לקבוע את יחוסו.}

^{אפשרות א: העד רק מכחיש את המיילדת, אך אינו מעיד על היחוס. אולם אם העד גם מעיד על היחוס נאמן על כך.}

^{אפשרות ב: מדובר כאן לעניין כהונה, ומעלה עשו ביוחסין, לכן התינוק כשר לישראל אך אסור לכהן.}

^{כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הריהו כשניים, ומדוע כאן עד אחד יכול להכחיש את המיילדת?}

^{לדעת הרמב"ם. הכלל חל דווקא על עד כשר, ולא על אישה, שאינה כשרה לעדות. בית שמואל אות ס. הבית שמואל למד כן מהדין ברמב"ם, שאשה שהעידה על איש אחד שמת, ועכב עדות זו אשתו נישאת לאחר, ואחר כך בא עד והכחישה, תצא. רואים שעדות האישה נדחית בפני עד אחד, ואין דינה כשני עדים. הרמב"ן והרשב"א חולקים על הרמב"ם וסוברים שלא תצא.}

^{לדעת הר"ן. עד אחד דינו כשני עדים, רק במקום שהסיבה שמספיק עד אחד הוא משום ד"הווי מילתא דעבידי לגילויי". אולם אצלנו, הכשירו את המיילדת כעד אחד, רק משום שאי אפשר בלאו הכי, לכן עדות כזו אינה כשל שני עדים (ב"ש):}

^{1. לכאורה הר"ן חולק על הרמב"ם, אולם אפשר לישב שהר"ן סובר כדעת הרמב"ם, אלא מכיוון שהבין שאצלנו במיילדת, גם קרוב או פסול נאמנים להכחישה, הרי שגם עדות המיילדת וגם העדות המכחישה, נמצאים באותה דרגת כשרות כעדים, וכבר אי-אפשר לתלות בכך שהאישה פסולה לעדות, לכן הר"ן נדרש לנימוק אחר (ב"ש).}

^{2. מבואר בכמה מקומות שעד אחד נחשב כשניים, רק לאחר שבית דין כבר פסקו על-פי העדות. ואצלנו הכחשת העדות היא קודם שבית דין פסקו, וממילא קושית הר"ן כולה נופלת, אלא נראה שהר"ן סובר כדעת התוספות, הסובר שעד אחד נחשב כשניים גם קודם פסיקת בית הדין (ב"ש).}

^{3. נדרש שהעדות יהיה "מילתא דעבידי לגלויי", כדי שיחשב כשניים, רק כשהעד בא להוציא דבר מחזקתו, ואצלנו אין חזקה על התינוקות, אלא נראה שלדעת הר"ן נדרש התנאי "דעבידי לגלויי" כדי להוציא דבר מחזקתו, רק כאשר העד כשר. אולם, אצלנו שהעדות היא של המיילדת שאינה כשרה, גם כשאין מוציאים דבר מחזקתו, צריך שיהיה "מילתא דעבידי לגלויי", אך צריך עיון מנא ליה (ב"ש).}