חייבו ישראל לגרש שלא כדין, ואמר רוצה אני וביטל את המודעה, האם הגט כשר והאם האישה כשרה לכהונה?
פוסק השולחן ערוך שבמקרה שאנסוהו ישראל לגרש שלא כדין, ואמר: רוצה אני, וגם ביטל המודעא, או לא מסרה, הגט פסול; ואף על פי כן האישה פסולה מן הכהונה.
חייב לגרש ואנסוהו לגרש, ורץ לעדים לבטל את הגט, ואטמו העדים את אוזניהם, האם הגט בטל?
כתב הבית שמואל על פי השלטי גיבורים, מי שעל פי הדין חייב לגרש, ואנסוהו לגרש, ואחר כך ראו העדים שהוא רץ אחריהם בכוונה לבטל את הגט, ואטמו את אוזניהם כדי שלא ישמעו את דבריו, אין כאן ביטול, והגט כשר.
אמר שרב או דיין צוו עליו לבטל את הגט, האם נחשב כמסירת מודעה?
כתב הבית שמואל באות י"א, שכאשר אמר האיש שרב או דיין צוו עליו לבטל את הגט, נחשב כמודעה ממש, ולא רק כגילוי דעת.
