חייבו גויים לגרש, האם הגט פסול, ומתי האישה כשרה לכהונה ומתי לא?
פוסק השולחן ערוך, אנסוהו עובדי כוכבים לגרש, אם הוא חייב לגרשה מן הדין, הגט פסול, ואף על פי כן האישה פסולה מן הכהונה. ואם לא היה חייב לגרשה מן הדין, אפילו ריח גט אין בו, ולא נפסלה מן הכהונה.
חייבו גויים לגרש, וקיבל מעות על נתינת הגט, האם הגט פסול?
כתב הרמ"א בשם הגהות הרי"ף שאפילו אם קיבל מעות על נתינת הגט, לא אמרינן שמשום זה נתרצה. וכתב הפתחי תשובה שאפילו אנסוהו גויים כדין הגט בטל. והטעם לזה מבאר בתורת גיטין הוא כי במכר אם נתנו לו פחות מדמיו נחשב כתליוהו ויהיב, והמכר אינו מתקיים, כך כאן אי אפשר לומר שנתו לו לפי השווי, כי אולי היא חביבה לו, וכל הון יבוזו לו בעד אשתו. ביאור המושג - "תליוהו וזבין זביניה זביני" – דהיינו, מכירה באונס, המכר קיים. אבל "תליוהו ויהיב" – דהיינו, מתנה באונס, המתנה אינה קיימת.
מסר מודעה על הגט, ואין אונסו ידוע, ולאחר מכאן קיבל מעות בכדי שייתן את הגט, האם הגט כשר?
כתב הבית שמואל באות י"ד שכאשר מסר מודעה, ואין אנו יודעים אם אנסוהו או לא, אם הוא קיבל על כך מעות, הווי גט, שמא מחמת שקיבל מעות התרצה, וכל שכן אם לא אנסוהו. וכתב הפתחי תשובה באות ט"ז שדווקא כשקיבל מעות שלא היה לו מקודם שום זכות בהם. אולם יש פוסקים המפקפקים בזה, וסוברים שגם בקיבל מעות באופן זה, הווי גט מעושה.
קיבל עליו קנס אם לא יגרש, וגירש ולא שילם הקנס, האם נחשב שהתרצה, כאילו קיבל מעות על הגט?
עוד כתב הפתחי תשובה באות ט"ז שכאשר קיבל עליו בקנס לגרש, ובגלל שנתן לה גט הרוויח ממון זה, אין זה כמקבל מעות דרק ניצול מהפסד הוא.
מאיימים עליו באיומים שיכולים לממש, האם נחשב כאונס והגט בטל, אף על פי שלא מכים אותו בפועל?
כתב הפתחי תשובה באות ט"ו, שכאשר מאיימים עליו באיומים שיש ביכולתם לממש, חשיב אונס, גם אם לא מכים אותו.
האם כאשר השופטים הגויים נוכחים במעמד סידור הגט, והאיש אומר רוצה אני לגרש, נחשב הדבר לכפייה שלא כדין על הגט, ומה הדין אם הלכו השופטים הגויים ואמר רוצה אני?
כתב הפתחי תשובה בשם הרדב"ז באו ט"ו, שכל זמן שהשופטים שם נחשב לאונס גם באמר רוצה אני, הלכו אנשי השופט ונסתלק האונס ואמר רוצה אני, הגט כשר. ומסדר הגט יחוש לדעת אם אין כאן אונס. אך יש להסס אולי הוא אומר רוצה אני מפחד האיום עליו, אך אם מסדר הגט יודע בבירור שלא איימו עליו כלל, הגט כשר.
