^{באלו מקרים האישה נאסרת על בעלה ועל הנטען?}

^{(שולחן ערוך אבן העזר סימן יא סעיף א)}

^{מאת הרב שלמה לוי טוען רבני ומגשר כל הזכויות שמורות ©}

^{בעריכה מחודשת מאת דוד עשור טוען רבני ומגשר משפטי.}

^{ביאור המושגים:}

^{נטען - הנחשד בביאה.}

^{קינוי וסתירה – הזהרת אשה על ידי בעלה שלא תסתתר עם אדם מסויים, והסתתרות האשה עם אותו אדם כשיעור זמן שיש לחשוד בה שזינתה עמו.}

^{עדי טומאה – דהיינו עדים שעשתה מעשה.}

^{עדי כיעור – דהיינו עדים שמצאו בא דבר מכוער. כתב השולחן ערוך לכך מספר דוגמאות כגון: שנכנסו אחריו ומצאוה עומדת מעל המטה והיא לובשת המכנסים או חגורת אזורה, או שמצאו רק למעלה מהכילה. או שראו מקום המנעלים הפוכים (טור). או שהיו יוצאים ממקום אפל, או מעלים זה את זה מהבור וכיוצא בו, או שראוהו מנשק על פי חלוקה, או שראו אותם מנשקים זה את זה, או שנכנסו זה אחר זה והגיפו הדלתות (במנעול – בית יוסף בשם הרשב"א). וכיוצא בדברים אלו (לפי ראות עיני הדיינים).}

^{קלא – דהיינו שיצא קול שזינתה. יש שני סוגי קול:}

^{קלא דלא פסיק - שיש קול בעיר, שזינתה עם הנטען, והקול נמשך לפחות יום וחצי, ללא הפסקה, ויאמרו פלוני זנה עם פלונית, וכשלא לא היו לאחד מהם אויבים שמעבירים את הקול. גם אם הקול לא הוחזק בבית דין (ב"ש אות יב). אולם, קול שמקורו בעדי הכיעור, אינו נחשב (ב"ש אות ט).}

^{קלא דפסיק - כשלא מתקיימים כל התנאים הכלולים בקלא דלא פסיק.}

^{מי נחשבת לסוטה והאם אסורה לבעלה, והאם דין זה קיים בזמנינו?}

^{פוסק השולחן ערוך, סוטה, היינו כשהיה קינוי וסתירה, והאשה לא שתתה "מים המרים", אסורה על בעלה עד שתשתה. והסביר הבית שמואל אות ב, שהוא הדין לאחר שנחרב בית המקדש, שלא שותים, ממילא היא אסורה לבעלה כיוון שכבר אין דרך לברר אם היא טהורה. ולא כדעת רבינו ירוחם, שרק אם יש עד אחד כופין אותו לגרשה, ואם אין עד אחד אין כופין אותו לגרשה (בית שמואל אות א).}

^{כשיש עדי טומאה האם נאסרת גם על הבעל וגם על הבועל, ומה הדין אם כבר יש לה בנים ממנו?}

^{מפי השמועה למדנו, [שכתוב בתורה "ונטמאה" שתי פעמים, אחד לבעל ואחד לבועל] שאם נאסרה על בעלה בעתיו, הרי היא אסורה גם על הנטען לעולם, כדרך שאסורה על בעלה. וגם אסורה לכהן (חלקת מחוקק אות ב). עברה ונישאה לבועל, מוציאין אותה בגט, אפילו היו לה כמה בנים ממנו, והוא הדין כלפי הבעל והנטען כשיש עדי טומאה.}

^{כשאין עדים אך הוא יודע שבא עליה האם אסורה לו, ומה הדין אם זינתה עם אדם אחר לאחר שנאסרה?}

^{כתב הבית שמואל אות ג, בשם שו"ת הרא"ש שגם כשאין עדים, אך הוא יודע שבא עליה, הרי היא אסורה לו. גם לאחר שבעלה כבר נאסר עליה, זינתה שוב עם אדם אחר, היא אסורה עליו (פתחי תשובה אות א).}

^{כשלא היה קינוי וסתירה, או עדי טומאה, אך היו עדי כיעור או קלא דלא פסיק האם יכול הבעל לגרשה בעל כרחה?}

^{כשיש עדי כיעור, בעלה יכול להוציאה בעל כרחה, ואין צורך בהתראה (כך פסקו הרא"ם, הט"ז, והבית שמואל אות ו). לעומת זאת לדעת המהרש"ל לאחר חרם דרבנו גרשום אינו יכול להוציאה בעל כרחה. ובגמרא ביבמות (דף כד עמוד ב) מובא:}

^{1. בקלא דלא פסיק, יוצאת בכיעור.}

^{2. בקלא דפסיק, יוצאת בעדים.}

^{3. בברייתא מובא שאם יש לו בנים יוצאת רק בעדי טומאה.}

^{4. נחלקו הדעות, האם הסוגיא עוסקת רק בנטען או גם בבעל.}

^{מתי יוצאת מהנטען?}

^{דעה א: יוצאת מהנטען רק: בעדי כיעור בצרוף קלא דלא פסיק. וכשיש לה בנים ממנו, יוצאת רק בעדי טומאה (בה"ג, ר"ח, ב"ש ברי"ף וברמב"ם, רא"ש בשאילתות, וכן פסק השולחן ערוך). לדעת החלקת מחוקק בדעת הרא"ש, גם כשיש לה בנים ממנו יוצאת בקלא דפסיק+עדי כיעור, אמנם הברייתא לעיל, מחלקת שכשיש לה בנים ממנו צריך עדי טומאה. אולם זו דעת רבי, ולהלכה לא פוסקים כן, ומוציאים מהנטען גם כשיש לה בנים ממנו. לעומת זאת, רי"ו, טור והבית שמואל סוברים בדעת הרא"ש, שכשיש לה בנים ממנו, יוצאת רק בעדי טומאה.}

^{דעה ב: עדי כיעור נחשבים כעדי טומאה, ומכאן: עדים = עדי כיעור (הנחשבים כעדי טומאה); כיעור = הבעל ראה את הכיעור. לכן, היא יוצאת המנטען כשיש עדי כיעור, או קלא דלא פסיק+ראיית הכיעור על ידי הבעל. וכשיש לה בנים ממנו צריך עדי כיעור, הנחשבים כעדי טומאה (מהר"ם בשאילתות).}

^{דעה ג: כמו דעה ב, רק שאין צורך בראיית הכיעור על ידי הבעל, ומספיק קלא דלא פסיק כדי להוציאו מהנטען (הרמ"א, והד"מ בדעת רי"ף). לדעה זו הסוגיא עוסקת רק ביציאה מהנטען, ועדי כיעור אינם נחשבים כעדי טומאה ממש, ולכן אין בהם כדי להוציאו מהבעל, אך הם מספיקים כדי להוציאו מהנטען.}

^{מתי יוצאת מהבעל?}

^{דעה א: הסוגיא עוסקת רק ביציאה מהנטען, לכן יוצאת מבעלה רק בעדי טומאה, או קינוי וסתירה (בה"ג, ר"ח, ב"ש בדעת הרי"ף, רמב"ם, וכן פסק השולחן ערוך).}

^{דעה ב: לדעת המהר"ם בשאילתות, הסוגיא עוסקת גם ביציאה מהבעל כאמור לשיטתו בדעה ב' לעיל ביחס ליציאה מהנטען.}

^{דעה ג: כאמור, ביחס ליציאה מהנטען הרא"ש בשאילתות סובר כדעת השולחן ערוך. אולם ביחס לבעל הוא חולק על השולחן ערוך וסובר שהסוגיא עוסקת גם ביציאה מהבעל.}

^{דעה ד: הסוגיא עוסקת רק ביציאה מהנטען, לכן לכאורה יוצאת מבעלה רק בעדי טומאה. אולם למעשה יוצאת גם בעדי כיעור בצירוף קלא דלא פסיק, כי ביחד הם גם נחשבים כעדי טומאה. ואם יש לו בנים יוצאת רק בעדי טומאה ממש כמבואר ביבמות לעיל (ד"מ בדעת רי"ף, רמ"א).}

^{סיכום השאילתות עפ"י המהר"ם: מוציאים מבעלה ומהנחשד – בעדי כיעור, או קלא דלא פסיק ובנוסף גם כיעור על ידי ראיית הבעל. כשיש לה בנים מבעלה או מהנחשד, צריך עדי כיעור.}

^{סיכום השאילתות עפ"י הרא"ש: מוציאים מבעלה ומהנחשד – בעדי כיעור וקלא דלא פסיק. כשיש לה בנים מבעלה או מהנחשד, מוציאים רק בעדי טומאה.}

^{סיכום השולחן ערוך: מוציאים מהנחשד – בעדי כיעור וקלא דלא פסיק. מוציאים מהבעל רק בעדי טומאה. כשיש לה בנים מבעלה או מהנחשד, מוציאים רק בעדי טומאה.}

^{סיכום הרמ"א: הבית שמואל חולק על ביאור הדרכי משה בדעת הרי"ף, אולם מכריע כדעת הרמ"א כאן להלכה. כי לרוב הדעות מוציאים מהבעל רק בעדי טומאה ממש, לכן די להחמיר ולהוציאה בתרתי לריעותא - עדי כיעור בצירוף קלא דלא פסיק, וכשיש לה בנים ממנו צריך עדי טומאה. ביחס לנטען, כיוון שלרוב הפוסקים מוציאים בעדי כיעור בצירוף קלא דלא פסיק, לכן יש להחמיר אפילו באחד מהם: קלא דלא פסיק או כיעור. וכשיש לה בנים ממנו צריך עדי כיעור.}

^{למעשה, כלפי הבעל הרמ"א פוסק כדעת בעל שאילתות על פי הרא"ש. וכלפי הנטען פסק כדעת בעל השאילתות על פי המהר"ם. אולם כאמור, בניגוד לדעת המהר"ם בשאילתות, לשיטתו אין צורך בראיית הכיעור על ידי הבעל.}

^{כאשר יש רק קלא דפסיק האם יכולה להינשא לנטען לכתחילה?}

^{לכתחילה לא תינשא לו, משום לזות שפתיים, בתנאי שלא פסקו מחמת איומים והפחדות. אולם, אם נישאת עמו לא תצא, אפילו אם עד אחד מעיד שזינתה (חלקת מחוקק אות ד).}

^{רק התייחדה עם הנטען האם נאסרת על בעלה, או על הנטען לאחר גירושי בעלה?}

^{כתב הבית שמואל אות ג בשם שו"ת הרא"ש, מזהירים אותה, אך אינה נאסרת לו או לבעלה, דקיימא לן דאין אוסרים על ייחוד.} 

^{מצאו בה כיעור, כשיודעים שלא היה מעשה, כי לא עבר מספיק זמן, האם חוששים שנטמאה לו בעבר?}

^{דעה א: כתב החלקת מחוקק באות ג שיש להסתפק האם חוששין שנטמאה לו בעבר.}

^{דעה ב: הבית שמואל באות ד מדייק מהרמב"ם שאין חוששים. והפתחי תשובה כתב בשם הישועות יעקב צריך שיעור טומאה, כי בנות ישראל בחזקת כשרות, והרי גם כשידוע שנטמאה, לא אומרים שזינתה קודם, גם אם יש לכך נפקא מינה.}

^{אשת ישראל שנאנסה האם מותרת לבעלה או לבועל?}

^{בכתובות (דף ט, עמוד א) מובאים שני תירוצים מדוע בת שבע לא נאסרה על דוד:}

^{תרוץ א: מפני שהיה שלא ברצון, ומכאן שאישה שנאנסה מותרת לבעלה.}

^{תרוץ ב: מפני שאוריה נתן לה גט, ולכן בעת המעשה בת שבע הייתה בעצם גרושה.}

^{דעה א: אשת ישראל שנאנסה מותרת לבועל כתירוץ הראשון בגמרא, דכל שלא נאסרה על בעלה לא נאסרה על בועלה, כמבואר בתוספות בשבת שנקט כתירוץ הראשון. ואפילו לפי התירוץ השני, התירוץ הראשון אמת לדינא (חלקת מחוקק אות י, וב"ח). מדברי הרמ"א שכתב ש"הוא הדין אם נאסרה בשבילה לבעלה אסורה לו", נראה שכוונתו לומר שכיוון שלא נאסרה לבעלה מותרת לבועל (בית שמואל אות ג).} 

^{דעה ב: האשה נאסרת על הבועל כקנס, כדין שומרת יבם שזינתה, שמובא בנימוקי יוסף וברמ"א (בסימן קנט, סעיף ג כיש אומרים) שקנסוה ואסרוה ליבם. אולם, מכיוון שנחלקו בכך, בדיעבד אם נישאת לא תצא (בית שמואל אות ט שם).}

^{דעה ג: האשה נאסרה לבועל, כיוון שעשה במזיד, כמבואר בירושלמי ובתוספות (מסככת סוטה דף כח, עמוד ב): "הוא שוגג והיא מזידה, אסורה לו, הואיל ותצא מחמתו. הוא מזיד והיא שוגגת, מותרת לבעלה ואם גירש אסורה".}

^{לסיכום: כתב הבית שמואל באות ג, משמע שלעולם אסורה לבועל, בין שבא עליה בשוגג (כשחשב שהיא אשתו) ובין שבא עליה במזיד (באונס או בהסכמתה). ולבעלה אסורה רק כשהיא מזידה, וצריך לומר שהם סוברים שהתירוץ השני בכתובות עיקר.}

^{אשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה הכהן האם מותרת לבועל?}

^{דעה א: יש לעיין אם אסורה לבועל (חלקת מחוקק אות י).}

^{דעה ב: אסורה לאונס, כי היא נאסרה לבעלה הכהן מחמת האונס, כדמשמע לעיל (בדעה א', באשת ישראל שנאנסה) בלשון הרמ"א (רמ"א על פי הבית שמואל באות ג).}

^{דעה ג: בפתחי תשובה אות ה, הביא את דברי המשנה למלך שמצדד שמותרת לבועל כי היא נאסרה על בעלה בגלל שהוא כהן, ומזלו גרם.} 

^{עד כיעור אחד האם יש בכוחו לאסור את האישה על הבעל או הבועל?}

^{עד כיעור אחד לאו כלום הוא (מהר"ם, מרדכי, וכן פסק הרמ"א), אפילו אם הוא נאמן על הבעל כשניים.}

^{האם שני עדי כיעור או שני עדי טומאה מצטרפים לאסור את האישה על הבעל או הבועל?}

^{כתב הרמ"א ששני עדי כיעור מצטרפים אף על גב שראו זה אחר זה, בשני אירועים שונים. וכתב החלקת מחוקק באות ז שכך גם עדי טומאה מצטרפים, כדעת הבית יוסף שיש לדמות לממונות שמצטרפים, ולא לנפשות שלא מצטרפים (ח"מ ס"ק ז). נראה שנקט כדעת הבית יוסף בחושן משפט סימן ל, אולם בבית יוסף באבן העזר, מדמה לנפשות שלא מצטרפים, כי יש כאן חיוב מיתה לאשה, כמו כן  לדעת מהר"א ששון, עדות מיוחדת (כגון צירוף עדויות שונות - דחזי האי לא חזי האי), אינה מועילה לאסור אשה על בעלה (יאיר השולחן).}

^{זינתה ולאחר מכאן נודע לה שבעלה מת לפני שזינתה האם מותרת לבועל?}

^{כתב הפתחי תשובה באות ג כשבעלה כבר מת, אף על פי שבעת שזינתה, לא ידעה על כך, היא מותרת לבועל.}