ארוסה שאומרת שהתעברה מהארוס מה דין הוולד, כשהארוס מודה או אינו לפנינו, ומה דין האישה?
פוסק השולחן ערוך, ארוסה בבית אביה, שנתעברה, ואומרת שנתעברה מהארוס, כשהארוס מודה: הולד כשר, ואם הוא כהן, כשר לכהונה. ואם ימות הארוס, האשה מותרת לכהן (חלקת מחוקק). עוד פוסק השולחן ערוך והוא הדין כשהארוס אינו לפנינו. וכתב הרמ"א בשם הר"ן שהוא הדין אם אינו זוכר. והטעם הוא כי מסקנת הגמרא (כתובות דף יג, עמוד ב) כשמואל, שכיוון שהווי דיעבד, פוסקים כרבן גמליאל. לכן אף על פי שהרוב פסולין אצלה, כי הארוס הוא יחיד וכל האחרים אסורים לה, הארוסה והולד כשרים.
ונחלקו למה מתייחס דין דיעבד שנפסק בגמרא:
דעה א: דין דיעבד מתייחס רק לאם כדי שלא תאלץ לצאת מארוסיה (ראב"ד).
דעה ב: דין דיעבד מתייחס רק לולד כדי שלא יהא ספק ממזר, שאין לו כמעט תקנה (ר"ן ב').
דעה ג: דין דיעבד מתייחס לשניהם, כי אם הולד יהיה ספק ממזר, ליבו של הארוס יהא נוקפו ויגרש את ארוסתו (ר"ן א').
כאשר הארוס אינו לפנינו, או אינו זוכר אם בא על הארוסה, האם יכולה האישה להינשא לכהן?
דעה א: הואיל ומותרת רק מטעם רבן גמליאל ופוסקים כמותו רק בדיעבד, לכתחילה לא תינשא לכהן, ואם נישאת לא תצא (בית חדש הובא בבית שמואל).
דעה ב: כתב החלקת מחוקק, הואיל ולא מחשיבים את בנה כממזר ומתירים לו לבוא בקהל משום שנחשב כדיעבד, אי אפשר לחלק, והכל נחשב כדיעבד ורשאית לכתחילה להינשא לכהן. ובבית שמואל כתב שיש לדחות, שכן בהמשך הסעיף, כשהארוס מכחיש את האשה, נפסק שאם נישאת לכהן לא תצא, למרות שבנה מהראשון נחשב ממזר, מכאן מוכח שאפשר לחלק בין דין הולד, לדין האם, ודווקא בין דיני הולד עצמו לא מחלקים, כפי שיבואר מיד לעניין ירושה (בית שמואל אות מז).
כאשר הארוס אינו לפנינו, או אינו זוכר, והיא אומרת שהוולד ממנו האם הוולד יורשו?
כתב הרמ"א שהוולד יורשו ויורשו. והסביר בחלקת מחוקק באות כח שאף על פי שהוא ספק בנו, ואחיו יכולים לומר לו, המוציא מחבירו עליו הראיה, כיוון שהיא טוענת ברי ואין אדם שמכחישה ויש לה חזקת כשרות, הוא הדין הבן, שאם לא כן יש על הולד לעז שהוא ממזר. ובית שמואל באות כח הוסיף לבאר, שאי אפשר לחלק ולומר שהוא בנו לעניין כשרות ואינו בנו לעניין ירושה.
מה הדין כאשר הארוסה טוענת שהוולד מהארוס והארוס מכחישה, ומה הדין אם נישאת לכהן?
פוסק השולחן ערוך, שכאשר הארוס מכחישה, הולד ממזר וודאי. ומבאר הבית שמואל באות מה, שהטעם לכך הוא, כי מדין תורה, האב נאמן לומר שהולד אינו ממנו. אולם כתב השולחן ערוך, שהארוס אינו נאמן יותר מהארוסה, לכן אפילו אם נישאת לכהן לא תצא. ומסיף הבית שמואל לבאר, שדין זה הוא אף שלכתחילה לא תינשא לו, שהרי הולד ממזר וודאי.
כשהארוס אומר שהוולד אינו ממנו, האם מותר לאוסר להתחתן עם הארוסה כאשר הוא כהן ומה הדין אם אינו כהן?
פוסק השולחן ערוך, שבאם הארוס כהן, היא אסורה עליו, דשויא אנפשיא חתיכה דאיסורה. אבל אם הארוס אינו כהן נחלקו הדעות, לדעת ערוך השלחן משמע שמותרת לו, כי מעמידים אותה על חזקת היתר, שמא נאנסה. לדעת הגר"א (אות סט) הספק שמא נאנסה אינו מספיק להתירה, כי ספיקא דאורייתא לחומרה. אולם כתב הפתחי תשובה באות לג, שאם יש ידים מוכיחות שמשקר, כגון שטען כך כדי לא לשלם מזונות, לכאורה הדין תלוי במחלוקת שהביא המל"מ בדין האם אומרים "שויא נפשיא חתיכה דאיסורה" כנגד שני עדים.
כאשר הארוסה אינה יודעת, ממי נתעברה או שאינה לפנינו, מה דינו של הוולד ומדוע?
פוסק השולחן ערוך, שכאשר הארוסה אינה יודעת, ממי נתעברה או שאינה לפנינו הולד ספק ממזר. ומסביר הבית שמואל בשם הפרישה, שהטען לכך הוא שמא נתעברה מגוי, לעומת זאת, במקרה שאומרת לארוס נבעלתי, והוא מכחיש, הולד וודאי ממזר, כי אינה טוענת שהתעברה מגוי אלא ממנו, והוא נאמן להכחישה.