אסופי הנמצא בעיר שרובה גויים או רובה ישראל מה דינו לעניין יוחסין?
הקדמה לדין אסופי ברוב גויים וברוב ישראל: לעניין אסופי, מובא בגמרא (כתובות דף טו עמוד ב): שלהחיותו, "אם רוב גויים גוי, אם רוב ישראל ישראל", אך לעניין יוחסין, לא. מהי כוונת הגמרא?
דעה א: שאם קידש אישה צריכה גט מספק, אפילו ברוב גויים, כי מעלה עשו ביוחסין (רמב"ם. ושלוחן ערוך).
דעה ב: שאם בת היא, אסורה לכהן, אפילו ברוב ישראל, כי מעלה עשו ביוחסין (רש"י. וראב"ד).
אסופי הנמצא בעיר עם גויים, רוב או מיעוט, מה דינו לעניין יוחסין, והאם חוששים לקידושיו?
דעה א: פוסק השולחן ערוך, שבין רוב גויים ובין מיעוט גויים ורוב ישראל, הוולד ספק גוי, ולכן אם קידש אישה צריכה גט מספק, כי מעלה עשו ביוחסין. והפתחי תשובה באות מב הוסיף בשם הקהילת יעקב שכאשר יש רוב גויים צריכה גט רק לחומרא, לכן אם קידשה ישראל לאחר שקידשה האסופי, צריכה מהשני גט מוודאי.
דעה ב: ברוב גויים אינה צריכה גט, כי כאמור המעלה ביוחסין מתייחס לנישואין לכהן (רש"י).
אסופי שהטבילוהו בית הדין לשם גרות, או שטבל משהגדיל, מה דינו?
דעה א: גם כשהיו שם רוב גויים, לעניין יוחסין דינו כשאר אסופי, שאין הטבילה מועילה אלא להוציאו, שאינו גוי (רמב"ם. שולחן ערוך). אולם אם יש שם "תרי רובי", גם לדעת הרמב"ם כשר (בית שמואול אות נד).
דעה ב: ברוב גויים, אין לו דין אסופי, אלא דינו כגוי שהתגייר, כי "כל דפריש מרובה פריש" (ראב"ד. רש"י. מגיד משנה). וכתב החלקת מחוקק באות לא שתימה שהמחבר והרמ"א לא הביאו את דעתם.
לדעת הראב"ד (דעה ב לעיל), האם ברוב גויים מותר לו להינשא לממזר ולישראל?
המגיד משנה כתב שמותר בבת ישראל ואסור בממזרת. והטעם שאסור בממזרת כי ספק ממזר אסור בממזרת מהתורה. הבית שמואל תמה שהרי מבואר (בקידושין עג,א) שספק ממזר מותר בממזרת מהתורה.
וכתב הבית שמואל באות נד שמותר, בין בממזרת ובין בישראל, והוא הדין במחצה על מחצה בתחילה ביאר הבית שמואל, שלדעת הראב"ד מספיק רוב אחד להתירו לישראל, ורק ליוחסי כהונה צריך תרי רובא, בהמשך הוא מביא את טעמו של המגיד משנה לעיל, דהוי ספק ספיקא, על פיו כתב שאף במחצה על מחצה, מותר גם בממזר וגם בישראל, כי בספק ספיקא, הגם שאחד מהספיקות הוי מחצה על מחצה, לא גזרו חכמים ומותר בישראל.