פוסק השולחן ערוך אישה הנודרת שלא תניק את בנה או את בתה, כופים אותה להניק עד כ"ד חודש. ומבאר הבית שמואל באות א שכיוון שהיא חייבת בהנקה, הנדר לא חל.
פוסק השולחן ערוך אישה הנודרת שלא תניק את בנה או את בתה, כופים אותה להניק עד כ"ד חודש. ומבאר הבית שמואל באות א שכיוון שהיא חייבת בהנקה, הנדר לא חל.
פוסק השולחן ערוך אם היא מבקשת להניק בנה, והוא מתנגד, שומעים לה, ומבאר הבית שמואל שהטעם ששומעים לאישה שרוצה להניק את בנה, הוא כי: א. יש לה צער מריבוי החלב. כך כתב רש"י. ב. קשה לה לפרוש מבנה. כך כתב הרמב"ם.
פוסק השולחן ערוך בסעיף ג שענייה שנישאה לעשיר, שוכרת מניקה, ואינה צריכה להניק, והטעם הוא משום שעולה עמו ואינה יורדת.
פוסק השולחן ערוך אישה שהתגרשה אין כופין עליה להניק את בנה, ואם רצתה מבקשת שכר מבעלה ומניקה. לא רצתה, נותנת לבעלה את בנו והוא מטפל בו.
פוסק השולחן ערוך אף על פי שמניקה בנה, הגרושה אינה מקבלת מזונות, אבל בעלה נותן לה בנוסף לשכר ההנקה גם דברים שהקטן צריך להם: כסות, מאכל, משקה סיכה וכיוצא בזה.
פוסק השולחן ערוך על פי הרמב"ם, אם לאחר הגמילה, הגרושה לא רצתה שבניה יהיו עמה, אחד בנים ואחד בנות, הרשות בידה, ונותנת אותם לאביהם. או אם אין להם אב, משליכה אותם לקהל והם מטפלים בהם.