הפורום הנדרש לפסיקת הוצאות – "דיני ממונות בשלושה"

על פי ההלכה "דיני ממונות בשלשה". כך נכתב במשנה בריש מסכת סנהדרין ובגמרא שם דף ג עמוד ב, וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך חושן משפט סימן ב סעיפים א וב. לגבי אפשרות להטלת חיובים כספיים וקנסות נקבע בשולחן ערוך חושן משפט סימן א סעיף א: כל הקנסות שקנסו חכמים, כתוקע לחבירו וכסוטר את חבירו, וכן כל המשלם יותר ממה שהזיק... אין דנין אותו אלא מומחים הסמוכים בארץ ישראל.

הבדל בין קנס הלכתי רשמי לבין קנס שאינו רשמי

ברמ"א בחשון משפט בסימן ב סעיף ה: "וכל זה בקנסות הכתובים אבל קנסות שבאים חכמים לקנוס מעצמן על תקנתן גובין בכל מקום." ובספר מאירת עיינים באות כא כתב: "בפסקי מהרא"י סימן ס"ד משמע דיכול לקנוס למי שאינו רוצה להיות ציית דין שייתן קנס למלך... " ושם – בספר תרומת הדשן – כתב כן על פי תשובת הרא"ש שגזר על אחד שישלם למלכות אלף זהובים, כדי שיקיים את פסק הדין. כלומר: הקנס שהוטל על האדם הפרטי נועד להביאו לציית לדין ולקיים פסקי דין של בית דין ולא לענישה על לשעבר. 

מקור הדין בשולחן ערוך חושן משפט שאין לדון בדן יחידי

בסימן ג' סעיף א' נפסק "אין בית דין פחות מג'". בסעיף ב' שם נכתב: "פחות משלושה – אין דיניהם דין אפילו לא טעו, אלא אם כן קבלום בעלי הדין או שהוא מומחה לרבים", וברמ"א: "ובזמן הזה אין דין מומחה לרבים שידון ביחידי בעל כרחו של אדם."   

האם בחיוב כספי יש צורך בשלושה דיינים מומחים

ועיין בתוספות סנהדרין דף ב עמוד ב בדיבור המתחיל ליבעי, ובקצות החושן סימן ג באות א שביאר בדבריהם שלא אמרו שבית דין של שלושה הדיוטות כשרים אלא להורות את הדין בלבד אולם לכוף ולהכריח בעלי דין – מצד הדין בעינן 'מומחים' בדווקא כיון שכפייה חמורה יותר, אלא שבתורת שליחותם של ה'מומחים' הקדמונים מותרים גם בית דין שאינם מומחים לכוף. אולם בוודאי בעינן בית דין של שלושה. 

מקור הדין בחוק הדיינים

בחוק הדיינים, תשט"ו – 1955, נכתב בסעיף 8 (ה): בית דין רבני אזורי ידון בשלושה; ואולם בעניין מהעניינים הבאים [...] הוא ידון בדיין אחד, אם לא הורה נשיא בית הדין הרבני הגדול הוראה אחרת לעניין מסוים: 

(1) עניינים שלא על ריב; 

(2) צווים לעיקול נכסים או לעיכוב יציאה מן הארץ; 

(3) כל עניין שבעלי הדין הסכימו עליו שיידון בדיין יחיד; 

(4) עניני סדר ומינהל; 

(5) עניינים הנדונים במעמד צד אחד.

מקור הדין בתקנות הדיינים

ואם תמצי לומר שבכלל "עניני סדר ומינהל" יש להכניס גם השתת הוצאות משפט וקנסות, שהרי מדובר לכאורה בכללי סדר ומִנהל: בתקנות הדיינים (עניינים שניתן לדון בהם בדיין אחד), תש"ן – 1990, ישנו פירוט מדויק אלו עניינים ניתן לדון בדן יחיד: על סעיף (4) הנ"ל נכתב: (4) עניני סדר ומינהל – 

(א) קביעת מועדים לדיון ודחייתם; 

(ב) מינוי אפוטרופוס לדין; 

(ג) הוראות בדבר המצאת כתבי בית דין, לרבות תחליף המצאה; 

(ד) הודעות בדבר פרסום הודעות והזמנות ופטור מחובת פרסום; 

(ה) קביעת סדר הדין, זימון עדים, סיכומים ומועדים להגשת כתבי בית דין; 

(ו) מתן אישורים בקשר לדיון; 

(ז) אישור בקשות לעיון בתיק. למרות הפירוט הרב בתקנות הנ"ל, עינינו רואות שהטלת הוצאות משפט וקנסות לא נכללו בעניינים של סדר ומִנהל שאפשר לדון בדן יחיד.

לסיכום:

מכל הנזכר לעיל עולה שכדי לפסוק ולחייב אדם לשלם ממון, וכל שכן כדי לחייבו בקנסות, יש לפסוק כן אך ורק בבית דין של שלושה דיינים. 

קרדיט:

המאמר מבוסס על חלק מנימוקי הדיין הרב אברהם שינדלר, בערעור לבית הדין הרבני הגדול הדברים הובאו בקיצור, עם חלוקה לכותרות משנה אשר אינם במקור לצורך הגשת ההלכה ללומדים. לימוד נעים.