^{מאת הרב שלמה לוי טוען רבני ומגשר כל הזכויות שמורות © בעריכה מחודשת מאת דוד עשור טוען רבני ומגשר משפטי.} 

^{[שולחן ערוך אבן העזר סימן קט"ו סעיף ג]} 

הנודרת ואינה מקיימת האם ניתן לגרשה ללא כתובה ומדוע? 

^{פוסק השולחן ערוך הנודרת ואינה מקיימת תצא בלא כתובה. ומבאר הטורי זהב באות ג שהטעם הוא, לפי שגורמת לבניו למות, שבעוון נדרים בנים מתים. וברמ"א הוסיף שגם כאשר עברה על שבועה, או על חרם יוצאת ללא כתובה.}

עוברת האישה על חטאים שבגללם הבנים מתים, מה הדין? 

^{כתב הבית שמואל בנוסף לדברי השולחן ערוך, שגם אם האישה עוברת על חטאים אחרים שבגללם הבנים מתים, מוציאה האיש ללא כתובה.}  

הביאה האישה עדים שגם הבעל עובר על נדרים, או שבועה וחרם, האם זכאית לכתובתה? 

^{כתב הרמ"א בשם הרשב"א והגהות מרדכי, שבמקרה שהביאה עדים שגם הוא עובר על נדרים, שבועה, או חרם, לא אבדה כתובתה אף אם היא עוברת. והטעם מבאר בחלקת מחוקק באות ז הוא משום שגם הוא אינו מעוניין בבנים, שעובר על איסורים שבעוונם בנים מתים, לכן אפילו לגרשה ולשלם כתובתה אינו יכול מנימוק זה.} 

בעל שעובר על איסורים זהים לאיסורים של אשתו, האם יכול לגרשה ללא כתובה, ומה הדין אם האיסורים אינם זהים?  

^{כתב הבית שמואל באות ז שהוא הדין לכל איסור שבגללה האישה יוצאת בלא כתובה, אם גם הבעל עובר עליו. אבל אם מדובר באיסורים שונים, אין אומרים כן, כי מומר לדבר אחד לא הוי מומר לדבר אחר, ולכן האישה תצא בלא כתובה. וכל שכן בזמן הזה שבטל חרם רבנו גרשום.} 

אישה הנודרת ואינה מקיימת, והיא עקרה ואין לה ילדים העלולים למות, האם יכול בעלה לגרשה ללא כתובה? 

^{כתב החלקת מחוקק בשם תרומת הדשן, שאישה הנודרת ואינה מקיימת, והיא עקרה ואין לה ילדים העלולים למות, יש להסתפק אם הבעל יכול לטעון שלולא נדרה היה מתרחש להם נס והייתה יולדת. אולם, בדור הזה שפרוצים בנדרים, צריך לדקדק היטב לפני שמוציאים אישה ללא כתובה מטעם נדרים. ועל פי זה פסק בפתחי תשובה באות ב שבימינו אין להוציא אישה ללא כתובה בנימוק שנודרת ואינה מקיימת, מאחר ורבו הפרוצים בנדרים.} 

אישה שנשבעה שאם תעשה דבר מסוים יוכל בעלה לגרשה בעל כורחה? 

^{כתב הבית שמואל באות ז שהאישה שנשבעה שאם תעשה דבר מסוים יוכל בעלה לגרשה בעל כורחה, הבעל יכול לגרשה בעל כורחה, משום שחרם רבינו גרשום שאסור לגרש אישה בעל כורחה נתקן לטובתה, ורשאית למחול, אלא שבדרך כלל יכולה לחזור בה ממחילתה. אולם כאן, אם תחזור בה, היא תעבור על שבועתה והוא יוכל לגרשה בעל כורחה מדין עוברת על דת יהודית, לכן ממה נפשך הוא יכול לגרשה, ומכל שכן בזמנינו הזה שבטל חרם דרבנו גרשום.} 

אישה שהמירה דתה שלא ברצונה, האם נחשבת כעוברת על דת ומפסידה את כתובתה, והאם צריך להתרות בה? 

^{בשו"ת הרא"ש כלל ל"ב הובא שאישה שהמירה דתה מאונס, אף על פי שהייתה צריכה למסור נפשה, כיוון שאינה מכשילה את בעלה לכאורה אינה נחשבת כעוברת על דת. מצד שני, יש לומר שנחשבת כעוברת על דת, בגלל התקלה שייצא על ילדיו לעז גדול מאימם, וגם יש סכנה לדור עמה במקום שהמירה, ומכל מקום צריך להתרות בה. ונראה שהרמ"א הכריע שנחשבת כעוברת על דת, ולכן אם התרה בה הפסידה כתובתה.} 

אישה שהמירה דתה מרצון האם מפסידה את כתובתה?

^{דעה א': הרמ"א לא חילק בין המירה מאונס להמירה במזיד. ומבאר הבית שמואל שהרמ"א לשיטתו בסימן ז סעיף י"א שכתב שם שיש אומרים שגם אם המירה דתה מרצון לא אמרינן שזינתה ואינה נאסרת לבעלה, אלא צריכה התראה. אך פוסקים רבים שם חולקים עליו, וכתבו שהרא"ש עוסק דווקא בהמירה דתה באונס, אבל במזיד דינה כזינתה וודאי, שמפסידה כתובתה מיד, בלא התראה, ומבאר החלקת מחוקק שהטעם לכך הוא שמומר לעבודה זרה הוי מומר לכל התורה, ובוודאי הפקירה עצמה לזנות והווי גרוע יותר מקינוי וסתירה. וכתב הבית שמואל שגם אם נתייחס לכך כאל ספק, הרי היא נאסרת מספק, ואף על פי שהטוען "איני יודע אם פרעתיך", חייב לשלם ולכאורה היה בדין שהבעל ישלם מחמת הספק, מכל מקום הואיל וסוף סוף גרמה לעצמה להיאסר, אין לה כתובה. עיין בשאלה הבאה להרחבת דין "איני יודע אם פרעתיך".} 

^{דעה ב': דינה כזינתה, שמפסידה כתובתה אף ללא התראה. כך פסקו הטורי זהב, החלקת מחוקק, והבית שמואל.} 

אדם התובע מחברו שיחזיר לו חוב, והנתבע טוען "איני יודע אם הלוותה לי", או שטוען "איני יודע אם פרעתי לך" האם חייב לשלם לתובע ומדוע?  

^{הטוען טענת ברי היינו טענה ודאית, אינו יכול להוציא ממון מהטוען טענת שמא היינו טענת 'אולי', בעזרת טענתו בלבד, שכן עליו להביא ראיה לטענתו. אולם, דין זה אמור רק כאשר הנתבע טוען "איני יודע אם הלווית לי". אבל אם הנתבע זוכר שהתובע הלווה לו ורק אינו זוכר אם פרע את החוב - כלומר, טוען "איני יודע אם פרעתי, חייב לשלם (משנה במסכת בבא-קמא דף קי"ח עמוד א). והטעם לכך מסביר הטורי זהב בחושן משפט הלכות טוען ונטען בסוף סימן ע"ה שהסברא בדין זה היא: דווקא ב'איני יודע אם אני חייב לך', ועכשיו נולד ספק - מעמדים בחזקתו שהיה תחלה קודם הספק, דלא היה עליו שום חוב. מה שאין כן ב'איני יודע אם פרעתיך', אם נעמיד הממון בחזקת קמא קודם שנולד הספק - אז ודאי חייב לו, ממילא נשאר החוב בתקפו". כלומר, הטוען טענת שמא חייב בשל "חזקה דמעיקרא": אנו משאירים את המצב הידוע האחרון על כנו, כל עוד לא ידוע לנו שהוא השתנה. כיוון שאנו יודעים בוודאות שהתובע הלווה לנתבע, ורק איננו בטוחים אם הוא פרע את חובו - מעמידים את ההלוואה על חזקתה, ומחייבים את הנתבע להשיב אותה לתובע.}