מאת הרב שלמה לוי טוען רבני ומגשר כל הזכויות שמורות ©

בעריכה מחודשת מאת דוד עשור טוען רבני ומגשר משפטי.

[שולחן ערוך אבן העזר סימן קט"ו סעיף ד]

ביאור מושגים הנחוצים להבנת דין עוברת על דת בדרך שאלה ותשובה:

מהו המושג מבוי מפולש? דרך הפתוחה משתי צדדיו של המבוי.

מהו המושג רבים בוקעים בו? רבים עוברים שם.

מהו המושג חצר? מקום שאין הרבים עוברים בו, או נמצאים בו.

מהו המושג רשות הרבים? שוק, מבוי מפולש, חצר שרבים בוקעים בו.

מהו המושג קלתה? כיסוי חלקי של השיער. כגון מטפחת, בגד, או סל על ראשה שאינם מכסים את כל השיער. בשו"ת באר שבע (סימן יח) וכן בשו"ת חתם סופר (אורח חיים סימן לו) סוברים שמדובר בכיסוי ראש מלא ומשום דת יהודית האישה צריכה כיסוי נוסף. אולם המאירי (כתובות עב), הב"ח, ושו"ת תשובה מאהבה (סימן מח) חולקים עליהם, וגם לשיטת החתם סופר והבאר שבע בימינו המנהג השתנה (יביע אומר חלק ד אבן העזר תשובה ג פסקה ב).

מהו המושג רדיד? לבוש עליון העוטף את גוף האישה, לתוספת כיסוי וצניעות.

מהו המושג דת משה? דין מדאורייתא.

מהו המושג דת יהודית? דין דרבנן ומנהג בנות ישראל הצנועות.

מהי דת יהודית, שהעוברת עליה מפסידה את כתובתה?

פוסק השולחן ערוך איזו היא דת יהודית, הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל. ואלו הם הדברים שאם עשתה אחת מהם עברה על דת יהודית, להלן יבאו פרטי הדינים בדרך שו"ת.

אישה היוצאת ללא כיסוי ראש מתי נחשב שעוברת על דת משה, ומתי נחשב שעוברת על דת יהודית?

אם יצאה האישה לרשות הרבים ללא כיסוי ראש הרי היא: עוברת על דת משה. ואם יצאה האישה מחצר לחצר דרך מבוי מפולש ללא כיסוי ראש הרי היא: עוברת על דת יהודית. השולחן ערוך מבאר על פי הירושלמי והרי"ף, שחצר שרבים בוקעים בו דינו כמבוי, ומבוי שאין הרבים בוקעים בו דינו כחצר.

אישה היוצאת לחצר הבית ללא כיסוי ראש, האם נחשב שעוברת על דת יהודית?

בדין זה הובאו שלוש דעות:

דעה א': לדעת רש"י, התוספות, הר"ן, וכן פסק השולחן ערוך באבן העזר סימן כא סעיף ב מותר לצאת ללא כיסוי ראש בחצר הבית כאמור לעיל חצר זהו מקום שאין עוברים בו ואין נמצאים בו אנשים זרים. מכל מקום כתב הדרכי משה שמידת צניעות שלא יראה שערה כלל אפילו לא בבית.

דעה ב': לדעת הירושלמי, הספר מצוות גדול, השלטי גיבורים והב"ח, אישה היוצאת ללא כיסוי ראש לחצר הבית דינה כעוברת על דת יהודית. והב"ח נוקט שכן דעת הרמב"ם והטור.

דעה ג': כתב הבית שמואל באות ט שאסור לאישה לצאת לחצר ללא כיסוי ראש, אך אינה עוברת על דת יהודית אם עשתה כן. דהיינו, לעניין אם מותר או אסור, נוהגים כירושלמי שאסור. אך אינה מפסידה כתובתה, כדעת הבבלי.

היוצאת בקלתה וללא רדיד, האם עוברת על דת יהודית?

אם יוצאת בקלתה [כיסוי חלקי של השיער] וללא רדיד לרשות הרבים, נחשב שעוברת על דת יהודית.

אישה שטווה בשוק בזרועות מגולים, האם היא עוברת על דת יהודית, והאם צריך שתהיה רגילה בכך ומהו שיעור הרגילות?

פוסק השולחן ערוך אישה שטווה בשוק ומראה זרועותיה לבני אדם הרי היא עוברת על דת יהודית. וכתב הרמ"א בשם הרשב"א שדווקא שרגילה בכך ומבאר בחלקת מחוקק שתשובת הרשב"א, לרווחא דמילתא, דאין ראוי לקרוא לה בשם עוברת על דת, בשביל פעם אחת. ובפתחי תשובה באות י מבאר בשם הבית מאיר ששיעור "רגילה בכך" הוא שתי פעמים, שבכך נקראת עוברת על דת יהודית. עוד דוגמאות שהובאו בשולחן ערוך לאישה שעוברת על דת, כגון: שטווה בשוק וורד וכיוצא בו כנגד פניה על פדחתה, או על לחיה, כדרך שעושות העובדי כוכבים הפרוצות. הובאו על כך כמה פרשנויות: שטווה ונותנת וורד או הדס או רימון וכד' בגבות עיניה, או על לחיה, וכל כיוצא בזה מן הפריצות ומיעוט הצניעות כך כתב רמב"ם בפירוש המשנה. ורש"י כתב שטווה בשוק והחוט יורד כנגד פניה של מטה, וזהו דרך פריצות. ורבינו חננאל כתב שטווה צמר אדום. ומבאר בחלקת מחוקק באות י שלהלכה נוקטים כדעת כולם, ואם עברה נחשבת עוברת על דת.

אם התרה באישה שלא תעבור על דת יהודית, האם אפילו בפעם אחת שעשתה נקראת עוברת על דת?

דעה א': החלקת מחוקק באות א כתב שאכן, גם כשאינה רגילה לעבור על כך, אם התרה בה, עוברת על דת.

דעה ב': כתב הבית שמואל באות יא, שכשעושה כן ללא סיבה, עוברת על דת אפילו בפעם אחת, כי נהגה כן משום פריצות. כשהיה לכך סיבה, נחשבת עוברת על דת יהודית רק כשרגילה בכך. וכתב הבית שמואל שתשובת הרשב"א עוסקת באשה שהתקוטטה ומחמת כעס גילתה זרועותיה, ותימא על הרמ"א שלא חילק.

דעה ג': כתב הפתחי תשובה בשם הבית מאיר שכאשר רגילה בכך, יכול ומצווה לגרשה בעל כורחה, וללא התראה. אולם, כשעברה פעם אחת, אינה נקראת "עוברת על דת", ואינו יכול לגרשה בעל כורחה. אבל להפסידה כתובתה תלוי רק בהתראה.

אישה שמשחקת עם הבחורים, האם נקראת עוברת על דת?

פוסק השולחן ערוך אם הייתה משחקת עם הבחורים נקראת עוברת על דת. וביאר הבית שמואל שאפילו אם רק מרבה בשיחה מיותרת, ובחלקת מחוקק כתב שאפילו עם מרבה שיחה עם אדם כלשהו, ואורחה דמילתא נקט עם הבחורים, כי שיחה מיותרת מביאה לידי שחוק.

אישה שתובעת תשמיש בקול רם, האם היא עוברת על דת?

פוסק השולחן ערוך שאם הייתה תובעת האישה תשמיש בקול רם מבעלה עד ששכנותיה שומעות אותה מדברת על עסקי תשמיש. וכתב החלקת מחוקק באות י"ג שרש"י פירש, שמדבר איתה על עסקי עונה ומריבה עמו בקול, כך שהשכנים שומעים, והוא מתבייש. ובשני המקרים הללו כמובא בשולחן ערוך וברש"י נחשבת כעוברת על דת.

אישה המקללת את חמיה או את סבא של בעלה בפני בעלה, האם נחשבת עוברת על דת?

פוסק השולחן ערוך שאישה המקללת את אבי בעלה (חמיה) בפני בעלה מפסידה כתובתה. 
והוא הדין מקללת סבו של בעלה בפני בעלה (הגהות מרדכי).

אישה המקללת את אביה בעלה בפני בן בעלה, האם נקראת עוברת על דת?

אם מקללת, אבי בעלה (חמיה), בפני בן בעלה, יש בזה מחלוקת:

דעה א': לדעת השולחן ערוך על פי הרמב"ם, אינה מפסידה כתובתה, כי הגמרא עוסקת דווקא במי שמקללת בפני בעלה.

דעה ב': לדעת רש"י והתוספות, מפסידה כתובתה משום שבני בנים הרי הם כבנים, וכתב החלקת מחוקק שתימא שהשולחן ערוך השמיט את דעת רוב הפוסקים.

אישה המקללת את אבי בעלה בפניו האם עוברת על דת?

מקללת אבי בעלה (חמיה) בפניו, מפסידה כתובתה כתב הרמ"א שכן משמע ברש"י שהובאו דבריו בבית יוסף. והחלקת מחוקק חולק על הרמ"א וסובר שלא משמע כן מרש"י. לעומת זאת, הבית שמואל באות ט"ו מסביר את סברת הרמ"א, שאם מקללת אבי בעלה בפני בן בעלה, מפסידה כתובתה לסוברים כן, אזי קל וחומר כשמקללת חמיה בפניו.

אישה המקללת את בעלה בפניו, האם עוברת על דת?

הרמ"א כתב על פי דברי הרמב"ן שאישה המקללת בעלה בפניו, הרי היא עוברת על דת. וכתב הבית שמואל באות ט"ז שנראה שלמד כן מדין המקללת סב בעלה בפני בעלה, שעוברת בכך על דת, אף על פי שאינו מחוייב כלפי סבו בכיבוד אב, לכן כל שכן כשמקללת אותו בפניו.

כאשר האישה מקללת בגלל שבעלה מכה אותה או מצער אותה הרבה, האם נחשבת עוברת על דת?

כתב הבאר היטב באות י"ד שכל מה שצוין לעיל שהמקללת את בעלה או אביו או סבו, נחשבת עוברת על דת, זה דווקא במקללת בלי סיבה, אבל אם יש לכך סיבה, כגון שמכה אותה, או מצערה הרבה, אינה מפסידה כתובתה.

איזה נוסח של קללה מחשיב את האישה לעוברת על דת?

כתב הפתחי תשובה באות י', שדווקא שמקללת האישה בשם ה' או כינוי (של הקב"ה), והלשון שכתובה בגמרא "יאכל אותו אריה", הוא כינוי להקב"ה. יש הרבה מקומות בחז"ל בוא נאמר שהשם אריה הוא כינוי לה', ועיין במדרש רבה שמות פרק כט פסקה ט דיבור חמישי: "אַרְיֵה שָׁאָג" - אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, מְקַבְּלִין אַתֶּם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, אָמְרוּ לוֹ, הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר בתהלים פרק צב פסוק ד - עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל, עָלַי לְקַבֵּל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.

האם צריך שהבעל יתרה באישה שלא תעשה דברים שבהם עוברת על דת ומפסידה את כתובתה, ומתי יתרה בה?

פוסק השולחן ערוך שבכל אחד מאלו שנשנו לעיל תצא האישה בלא כתובה, אם יש עדים שהתרה בו תחילה ועברה על התראתו. וכתב החלקת מחוקק באות ט"ז שאינו צריך להתרות בשעת מעשה, כפי שמחויב לעשות בדיני נפשות, אלא יכול להתרות בה טרם עשיית המעשה.

מהו הנוסח שצריך הבעל להתרות באישה שלא תעבור על דת ותפסיד את כתובה?

לגבי נוסח ההתראה ישנה מחלוקת:

דעה א': לדעת הדרכי משה והחלקת מחוקק בשעת ההתראה צריך הבעל לומר במפורש, שאם תעשה כן שוב, תפסיד כתובתה ולמדו זאת מדיוק במהר"ם פדוואה וברא"ש כדלהלן בסעיף י.

דעה ב': לדעת השלטי גיבורים, הבית שמואל, כנסת הגדולה והשבות יעקב, מספיק להתרות בה שלא תעשה כן שוב, ואינו צריך להוסיף שאם תעשה כן תפסיד כתובתה. וכתב הבית שמואל שהטעם הוא, משום שהמקור לדין התראה הוא מדין קינוי לעניין סוטה, ושם לא מוזכר שצריך להתרות שתפסיד כתובתה, וגם יש לדחות את הראיה מהמהר"ם ומהרא"ש.

האם צריך להתרות באישה העוברת על דת משה?

בדין התראה בעוברת על דת משה שזה איסורי תורה, כתב הבית שמואל באות י"ז שמדברי כל הפוסקים משמע שגם בעוברת על דת משה צריכה התראה. אלא שמרש"י במסכת סוטה דף כה עמוד א משמע שלא צריך להתראות בה, כיוון שכבר הכשילה אותו. ומבאר הפתחי תשובה באות י"א שבעוברת על דת יהודית לא הכשילה אותו באיסור לכן צריך התראה גם לדעה זו. ולכן כתבו הנודע ביהודה ורבי עקיבא איגר דהווי ספיקא דדינא, האם עוברת על דת משה צריכה התראה.

אישה העוברת על איסור נידה האם צריך הבעל להתרות בה שלא תעשה כן?

אישה עוברת על איסור נידה, שהוא איסור הידוע לכל הנשים ואפילו לעם הארץ גמורה, ובזמן נישואיה וודאי לימדוה קרוביה ושכנותיה. כתב הפתחי תשובה באות י"א שלדעת הישועות יעקב והפוסקים כמותו שבשעת ההתראה אינו צריך לומר לה שמפסידה כתובתה, כלל אין צריך התראה. וכתב הפתחי תשובה באות י"ב על פי ספר ההפלאה והשבות יעקב היא גם אסורה עליו עד שתעשה תשובה, או עד שתיבדק על ידי נשים אחרות, שהרי היא איבדה את נאמנותה לספור שבעה נקיים. לעומתם הנודע ביהודה חולק ומצריך התראה גם באיסורים הידועים לכל.

כאשר אין עדים והאישה מכחישה ואומרת שלא עברה על דת, האם מחויבת להישבע כדי לאמת את דבריה?

השולחן ערוך פוסק שאם אין עדים אזי תשבע שהוא כדבריה.

דעה א': בחלקת מחוקק באות כתב שלדעת המגיד משנה זה דווקא כשידוע שעברה, אלא שלא ידוע אם עברה לאחר התראה. אולם כשלא ידוע אם בכלל עברה, לא מחזיקינן אינשי ברשיעי ואינו יכול להשביעה. והקשה הב"ח שאם מדובר במקרה שידוע שהיא עוברת על דת, כיצד מוסרים לה שבועה? וכתבו החלקת מחוקק והבית שמואל באות ח"י שיש לתרץ שדווקא אם ידוע ששימשה בנדותה שעוברת על איסור כרת, נעשית רשעה, ואין מוסרים לה שבועה. אבל בשאר דברים, שהכשילה אותו, ועברה על לפני עיוור, אינה נפסלת לשבועה, דקיימא לן מומר לדבר אחד אינו מומר לכל התורה.

דעה ב': בכל אופן חייבת האישה שבועה, כדי לאמת את דברי שלא עברה על דת כדמשמע בלשון הרמב"ם והשולחן ערוך, בך כתב הבית שמואל בסעיף ח"י.

בעל שרוצה לחיות עם אשתו שעברה על דת, האם כופים אותו שיגרשה ומה הדין אם התרה בה, והאם יש מצווה לגרשה?

פוסק השולחן ערוך שאם רצה הבעל לקיים אותה אחר כך, אין כופין אותו להוציאה. ומבאר החלקת מחוקק באות י"ז שאפילו אם יש עדים לא כופים את הבעל להוציא לפי שיטת השולח ערוך.

דעה א': הגמרא במסכת סוטה דף כה עמוד א נשארה בספק, ולכן לא כופים את הבעל לגרשה, ומכל מקום מצוה עליו לגרשה כך כתבו הראב"ד, הרא"ש, וכן פסק השולחן ערוך. אך ר"י הלוי והנודע ביהודה כתבו שלאחר התראה כופים אותו לגרשה. והבית מאיר חולק וסובר שגם לאחר התראה אין כופים, וכך עולה גם מפשטות לשון השולחן ערוך.

דעה ב': והחלקת מחוקק כתב שמסקנת הגמרא שיכול לקיימא כן כתבו התוספות, והרשב"א, ומשמע מהר"ן ומהרשב"א שאין אפילו מצוה להוציאה, וברמב"ם יש על כך סתירה. אולם הבית שמואל חולק וסובר שגם לדעת הרשב"א והתוספות מצוה לגרשה, לכן כשמגרשה בעל כורחה אינו עובר על חרם דרבינו גרשום.

בעל הממשיך לחיות עם אשתו שעברה על דת, האם זכאית היא לכתובה, ומתי צריך לכתוב לה כתובה חדשה?

אף על פי שלא גירשה: כבר אין לה כתובה, שהכתובה היא מתקנת חכמים, כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. אבל באלו הפרוצות, אין להם תקנה, ותהא קלה בעיניו להוציאה כך כתב הרמב"ם בהלכות אישות פרק כד הלכה א. וכתבו החלקת מחוקק באות ח"י והבית שמואל באות י"ט שנראה שאם אינו מוציאה, והיא חזרה בה ממעשיה הראשונים, ומתנהגת מכאן ואילך בדרכי צניעות, הווי כאשה שאין לה כתובה, כי בשעה שעברה על התראתו הפסידה שעבודה על נכסיו, ואסור לבעל לדור עם אשתו ללא כתובה, לכן צריך לכתוב לה כתובה אחרת.

האם יש על הבעל מצווה לגרש את אשתו שעברה על דת?

פוסק השולחן ערוך על פי הראב"ד והרא"ש שמצוה עליו להוציאה. וכתב הרמ"א על פי מהר"ם והרשב"א שאינה יכולה לעכב על ידו שלא יגרשנה, ויכול לגרשה בעל כרחה, ואין בזה משום חרם דרבינו גרשום. והטעם הוא משום במקרה כזה לא תיקן רבינו גרשום, כדי שלא תהא רשעה בתוך ביתו, ואפילו אם נאמר שזו רק מידת חסידות כך כתב הבית יוסף על פי הרשב"א. וכתב הפתחי תשובה באות י"ד שדין זה גם ללא התראה, אלא שאם לא היה התראה צריך לתת לה כתובתה ומכל מקום אסור להשאירה ולשאת אחרת על פניה.

אישה שגזמה ואמרה לבעלה שרצונה להשכיר עליו כותים להרגו, האם נחשבת עוברת על דת, ומה דין כתובתה?

כתב הרמ"א על פי הגהת מרדכי שאישה שגזמה ואמרה לבעלה שרצונה להשכיר עליו כותים להרגו אם יעשה לה דבר, מקרי עוברת על דת. והטעם הוא כי אם רק במקללת נקראת כך, כל שכן כאן שרוצה לעשות מעשה ולהורגו כך כתב בביאור הגר"א אות יח. וכתב הפתח תשובה באות י"ז שאם לא התרה בה, או שהיא מכחישה שהתרה בה, צריך ליתן לה כתובתה.

אישה הרגילה להתייחד עם כותים האם נקראת עוברת על דת, ומפסידה את כתובתה?

כתב הרמ"א על פי תרומת הדשן שאישה הרגילה להתייחד עם כותים נקראת עוברת על דת. ומבאר הבית שמואל באות כ שנקראת "עוברת על דת משה" כי ייחוד נלמד מפסוק, ומפסידה כתובתה לאחר התראה, אפילו עברה פעם אחת.

אישה שהתייחדה עם גויים מחמת משא ומתן, האם נחשבת עוברת על דת, ומתי יכול לבעלה לגרשה בעל כורחה?

כתב הבית שמואל על פי תרומת הדשן שאם התייחדה האישה עם כותים מחמת משא ומתן, לא נחשבת כעוברת על דת, אלא אם היא רגילה בכך. ומשמע שכשרגילה בכך, יכול לגרשה ללא התראה כך כתב הבית מאיר הובאו דבריו בפתחי תשובה בתחילת הסעיף.