אמר לאשתו פני עדים על תסתרי עם איש פלוני ונסתרה, האם מותרת לבעלה והאם מפסידה את כתובתה?
פוסק השולחן ערוך האומר לאשתו בפני עדים: אל תסתרי עם איש פלוני, דהיינו, קינוי ויש עדים שנכנסה עמו בסתר ושהתה עמו כדי טומאה, היא אסורה לבעלה ותצא בלא כתובה. וכתב הרמ"א בשם המהרי"ו שזה דווקא כשאמר לה בלשון קינוי. דהיינו, שאמר לה בלשון "אל תסתרי עם פלוני". אבל אם אמר לה בלשון אחרת, כגון: "לא יהיה לך עסק עם פלוני", לא הווי קינוי, כמבואר בחלקת מחוקק בסעיף ל"ב.
כשאסורה על בעלה מחמת שנסתרה לאחר שהתרה בה שלא תסתתר, האם אסורה לבעלה לעולם?
כתב החלקת מחוקק על פי הרמב"ם שכשאר אסורה לבעלה, אסורה לו לעולם, ובזמן שבית המקדש קיים עד שישקנה מים המרים.
מה הטעם שאישה שעברה על התראת בעלה שלא תסתתר עם איש פלוני, מפסידה את הכתובה, והאם מפסידה דברים נוספים?
מבאר בבית שמואל בסעיף ל"ד, שהטעם שיוצאת בלא כתובה כאשר עברה על התראת בעלה הוא משום, שהיא גרמה לאסור עצמה עליו. ומבאר בבית יוסף שאינה מפסידה את הנדוניא. ודווקא מה שבעין, אבל מה שלא בעין מפסידה. וברבי עקיבא איגר ביאר בשם החכם צבי שדווקא בגדים ותכשיטים אינה מפסידה, אבל מעות מפסידה מאחר והם נחשבות כאינו בעין, גם אם לא הוציאם.
עברה על התראת בעלה ונסתרה עם איש פלוני בפני עדים, האם יכול להתייחד עמה והאם כופים אותו להוציא?
פוסק השולחן ערוך שכאשר עברה על התראת בעלה ונתייחדה עם איש פלוני בפני עדים אָסוּר לבעל לְהִתְיַחֵד עִמָּהּ, וְכוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיאָהּ מִבֵּיתוֹ. ומבאר בביאור הגר"א שהטעם שכופים עליו לגרשה הוא משום שאסור לה להתייחד עמו.
