השביע האיש את האישה שלא תדבר עם פלוני, ועברה על השבועה ודיברה עמו, האם מפסידה את כתובתה ומדוע?
פוסק השולחן ערוך על פי הרא"ש, אם השביע האיש את אשתו שלא תדבר עם פלוני, ועברה ודברה עמו, הרי היא עוברת על דת, והפסידה כתובתה אם התרו בה תחילה - אם תעברי על שבועתך תפסידי כתובתיך. וכתב בחלקת מחוקק בשם הרא"ש שהטעם בזה הוא כמו בנודרת ואינה מקיימת.
האם צריך לומר לאישה באופן מפורש שאם תעבור על השבועה תפסיד את כתובתה?
כתב החלקת מחוקק שמשמע שצריך לומר לה באופן מפורש, שאם תעבור על השבועה, תפסיד כתובתה, ולא כדעת ריא"ז שגם בסתם התראה, מפסידה כתובתה.
כאשר גם הבעל נודר ואינו מקיים, והאישה עברה על שבועתו שלא לדבר עם אדם אחר, האם בכל זאת מפסידה את כתובתה?
כתב החלקת מחוקק בסעיף ל"ז שאם גם בעלה נודר ואינו מקיים, נראה שעדיין האישה מפסידה כתובתה, מדין "מדברת עם כל אדם" [שהיא עוברת בזה על דת יהודית], שהרי הוא מקפיד על זה, והשביעה על כך. ובבית שמואל בסעיף ל"ז כתב שדברי החלקת מחוקק אינם מוכחים.
:סיכום כללים לסעיפים ו-י
מודה שזינתה אינה נאמנת שמה נתנה עיניה באחר.
מודה שזינתה ויש רגלים דבר נאמנת ובעלה חייב להוציאה.
עד אחד שזינתה ודעתו סומכת עליו - חייב להוציאה אך לא כופים על כך.
אומרת שזינתה ודעתו סומכת עליו - חייב להוציאה אך לא כופים על כך.
כשאין קינוי ועד אחד שזינתה והאישה מכחישה - מותרת לו.
כשיש קינוי ועד אחד נאמן, אפילו האישה מכחישה, יוציא וייתן כתובה (בית שמואל)
כשאין קינוי, ועד אחד שדעתו סומכת עליו והאישה מכחישה:
א. עד אחד המוכחש על ידי האשה, אינו כלום (רשב"א, משנה למלך, בית שמואל)
ב. חייב להוציאה (תשובות מיימוניות, רמ"א, רבי עקיבא איגר)
יש רגליים לדבר או עד אחד נאמן עליו, המעיד רק על כיעור - מותרת לו (בית שמואל באות ו)