מאת הרה"ג הרב שלמה אסרף שליט"א מחבר ספר שו"ת דברי שלמה וראש כולל "זכרון שלמה וחיים" ורב בית הכנסת חמדת הפסגה בפסגת זאב מערב ירושלים. כל הזכויות שמורות לכותב המאמר.
שאלה:
נשאלתי באדם שהזמין מוצר בחברה מחו"ל (בבעלות גויים) וכשבדק מה מצב המשלוח של המוצר, גילה שמופיע במחשב של החברה שיש תקלה במשלוח והמוצר לא יגיע ללקוח, אך למעשה המוצר הגיע בסוף לביתו. אך הנ"ל ניצל את מה שראה כתוב במחשב שלהם והתקשר אליהם, והודיעו לו שיש תקלה במחשב והוא יזוכה בתשלום, וכעת נפשו בשאלתו, האם לא עבר על גזל הגוי.
תשובה:
תחילה יש לציין מה שמבואר בשו"ע חושן משפט (בסימן שמ"ח סעיף ב') שכל הגונב ממון ששוה פרוטה עובר בלאו דלא תגנוב, בין הגונב ממון ישראל ובין הגונב ממון הגוי.
אומנם במקרה שלפנינו שאינו גניבה ממש אלא לכאורה הדבר נחשב כ"טעות הגוי" ולגבי טעות הגוי מצאנו שהרמ"א (שם) הביא שתי דעות, דעה ראשונה היא שמותר להטעות את הגוי בחשבון או להפקיע הלוואתו. ובלבד שלא יוודע לגוי כדי שלא יבוא לידי חילול ה'. ודעה שניה הביא הרמ"א דיש אומרים שאסור הישראל בעצמו להטעות את הגוי אלא רק אם טעה הגוי בעצמו מותר עכ"ד הרמ"א.
והנה לפי הדעה הראשונה שברמ"א שמותר להטעות הגוי ודאי שאין צריך להשיב הכסף שקיבל. אך לפי היש אומרים שהביא הרמ"א שאסור להטעות את הגוי בעצמו.
[וכדברי הרמ"א ביש אומרים שאסור להטעות את הגוי בעצמו כך פסק הרמב"ם בה' גזילה ואבידה פי"א ה"ד טעות הגוי כאבידתו ומותרת, והוא שטעה מעצמו, אבל להטעותו אסור, כיצד כגון שעשה הגוי חשבון וטעה. וצריך שיאמר לו הישראל ראה שעל חשבונך אני סומך, ואיני יודע, אלא מה שאתה אומר אני נותן לך. כגון זה מותר, אבל אם לא אמר לו כן אסור שמא יתכון הגוי לבודקו ונמצא שם שמים מתחלל, עכ"ל הרמב"ם. הרי שמקור דברי הרמ"א בי"א הוא הרמב"ם.
ומשמע מהרמב"ם שגם מה שטעה מעצמו אין לקחת אא"כ אין חשש שיבוא לידי חילול ה', ולכן צריך לומר לו תראה שאני סומך על חשבונך ולכן אני לא עושה בעצמי חשבון. דבאופן זה שהוא טעות הגוי מעצמו דהו"ל כאבידה שאיבד הגוי לעצמו ובצירוף שלא יצא מכך חילול ה', דוקא בכה"ג מותר.
אבל להטעות הגוי בחשבון גם אם אין חילול ה', יהא אסור משום שבאופן שכזה אינו כאבידה אלא כגניבה ואסור.
אך עי' לחם משנה (שם) שכ' שממה שסיים הרמב"ם ובלבד שלא יוודע לו דליכא חילול ה', נר' שדעת הרמב"ם כדעת התוס' שכתבו שם על פירוש זה "שלא יגלום" בב"ק קי"ג ע"ב וזה לשונם אע"ג דטעות כנעני היה מותר, אסור להטעותו במקום שהכנעני יודע שגוזל ועושה עצמו כלא ידע עכ"ל התוס' לפי"ז נמצא דאם אין העכו"ם יודע מותר אפי' להטעותו, עכ"ד הלח"מ.
אומנם לענ"ד אין נ"ל לפרש כן בדברי הרמב"ם, אלא דלהטעותו ממש אסור בכל אופן דהו"ל כגניבת הגוי, ואסור אפי' כשאין חילול ה'. ורק במה שטעה הגוי בעצמו בזה יש חילוק בין היכא שיכול לבוא לידי חילול ה' דאסור והיכא שלא יבא לחילול ה' כגון שאומר לו ראה שאני סומך על חשבונך ואיני טורח לעשות חשבון בעצמי דבזה דוקא מותר, כנ"ל פשוט בדעת הרמב"ם.
ומ"מ עי' מחנ"א ה' גזילה סי' ד' שכ' דגם להרמב"ם, אם עבר והטעה את הגוי בחשבון כיון שהגוי מדעתו קא יהיב ליה, אע"פ שבא לידו של הישראל בטעות שהטעהו ואסור היה לו לעשות כן, מ"מ לא הוי גזל, כדי לחייבו להחזיר, עי"ש [ואומנם יש לפלפל בדברי המחנה אפרים לפני חברים מקשיבים אך אין כאן מקומו].
ומצאתי לו (להמחנ"א) חבר שכ' שאם הטעה את הגוי א"צ להשיב, בשו"ת מהרשד"ם (ח"ו סי' רי"ט) והביא ראיה מעובדא דרב צמח גאון [והו"ד בתשו' מיימוני קנין סי' כ"ב] דאתו לקמיה דהלל הזקן וא"ל פלגו בהדדי והודו חכמים להלל הזקן, מבואר שאין צריך להשיב להעכו"ם דאל"כ הי"ל להלל לצוותם להשיב הטעות עי"ש.
ואומנם בשו"ת בנימין זאב (ח"ג סי' ת"ט) כ' דמשום "קידוש ה'" יש לכל אחד ואחד מישראל להחזיר לגוי טעותו ואפי' הוא בעצמו טעה, עי"ש, באורך אך הכנסת הגדולה סי' קפ"ג הגהת ב"י אות נ"ד חלק עליו וכ' דהיכא דטעה הגוי מעצמו אין צריך להחזיר לו הטעות אפי' משום קידוש ה', ועי' בבאר הגולה (סי' שמח ס"ק ד') שכ' שאם מחזיר לקדש ש"ש ה"ז משובח. עייש באורך.]
והנה כאן שהטעה את הגוי בעצמו שאמר לו שלא קיבל את המוצר בזמן שקיבל אותו כבר לכאורה לא עשה כדין במה שקיבל בחזרה את התשלום ששילם.
אך אחר העיון נראה דבנידון דידן יש ס"ס לפטור אותו מלהחזיר הממון שקיבל בחזרה, שמא הלכה כמ"ד שהביא הרמ"א שמותר אפי' להטעותו. ואפי' אם תמצא לומר שאסור להטעותו שמא כשאין חילול ה' מותר להטעותו, גם אליבא דהרמב"ם וכמ"ש הלחם משנה.
וגם אם תאמר שאסור להטעותו אפי' היכא דליכא חילול ה', מ"מ שמא הלכה כהמחנה אפרים והמהרשד"ם שאם כבר הטעהו, אין חיוב להשיבו. דלא הוי כגזל גמור שצריך להשיב.
פירות הנושרים:
א. אסור להטעות את הגוי ורק אם טעה מעצמו מותר. רמב"ם והיש אומרים השני ברמ"א וכן ראוי לספרדים לנהוג כמו שכתב הבית יוסף בכמה מקומות דסוגיא דעלמא בדיני ממונות כהרמב"ם. ויש אומרים שמותר גם להטעותו וכן מותר להפקיע הלואתו. רמ"א.
ב. מי שכבר הטעה את הגוי תוך כדי משא ומתן והגוי השיב לו ממון שלא היה מגיע לו, לדעת המחנה אפרים אינו חייב להשיב לגוי מה שכבר קיבל ממנו (גם להרמב"ם) ולעניות דעתי יש לפלפל ולדון בחידוש זה.
ג. בנידון שלפנינו יש להתיר לשואל להשאיר הממון בידיו מספק ספיקא, שמא הלכה כמו הסוברים שמותר גם להטעותו במשא ומתן, וגם אם הלכה כהרמב"ם שאסור להטעותו ממש, מכל מקום שמא כמו שכתב הלחם משנה בדעת הרמב"ם שבמקום שהגוי לא עתיד לדעת על הטעות שהטעהו גם הרמב"ם מודה שטעותו מותר. וגם אם תאמר שלא כהלחם משנה ולהרמב"ם טעות הגוי אסורה אפילו כשאין הגוי עתיד לדעת [כנ"ל פשוט בדעת הרמב"ם] מכל מקום כאן כשכבר הטעהו והממון אצל הישראל יש לומר שאינו חייב להשיב וכמו שכתב המחנה אפרים.
