תביעת שלום בית - מתי בית הדין יפסוק שהצדדים צריכים להסתדר?

^{בבית הדין הרבני האזורי פתח תקווה בתיק שמספרו 1393580 לפני כבוד הדיינים: הרב ישראל שחור, הרב אברהם אבידר, הרב דוד גרוזמן. ניתן פסק דין מעניין בנושא מהות הכלל ההלכתי של 'לא לקרב ולא לרחק'.}

^{בנידון המדובר בפסק הדין האיש תבע גירושין ואילו האישה ביקשה שלום בית, ובית הדין נדרש להביא את הדין "שלא לקרב ולא לרחק בשלמות" במאמר זה נצטט בקצרה חלק מתוך פסק הדין, בכדי לענות על השאלה שבכותרת, מתי בית הדין יפסוק שהצדדים צרכים להסתדר, כאשר מוגשת תביעת גירושין או תביעת שלום בית על ידי מי מהצדדים, וזו לשונם בפסק הדין הנזכר:}

^{כאשר מוגשת תביעת בבית הדין על בית הדין להכריע, וככל שהתביעה מתבררת כנכונה יש לפסוק כפי התביעה.}

^{אולם במקרים רבים אין התביעה מוכיחה את העילות לקיומה, ומאידך אין לבית הדין את האפשרות לחייב מאן דהוא לאהוב ולחיות עם מי שאינו מעוניין.}

לשם כך נקבע בהלכה הכלל של "לא לקרב ולא לרחק".

^{כך קבע המהר"ם בתשובה (שו"ת מהר"ם מרוטנבורג דפוס פראג סימן תתקמו) וזה לשונו:}

שאלה?

^{"גם תודיעני דין זה על ראובן שטען על אשתו היא יצאה מביתי בשלום בלא קטטה ובלא שום דבר מחלוקת, ולא ידעתי מה היה לה או מי יעץ לה שאינה רוצה [לשוב] אלי עוד, ועכשיו אני תובע אותה שתחזור לביתי לעשות לי כל דבר שאישה עושה לבעלה, בין מלאכה בין שאר ענינים, וגם אני מזומן לשאר כסות ועונה, ואפטרופוס שלה השיב הוא הכה אותה כמה פעמים, ואפי' בימי נדותה, וכל כך עשה לה צער ובזיון, עד שסוף דבר היא אומרת מאיס עלי, והבעל משיב ח"ו לא נגעתי בה בימי נדותה אפי' באצבע הקטנה, רק מעצמה הלכה לבית אמה וילדה שם, והשתא דאתי לידי הודיעני גם המורד באשתו ונתן ממונו לאחרים כדי להפקיע ממנה את כתובתה, וכל מיני חילוקי' דמורד ומורדת, והיכא שיש לה בנים, ועתה מורינו אל תניח מלברר לנו היטב, ושלום מאיר ב"ר ברוך.}

תשובה! 

^{הכי דיינינן אנו אין אנו חוסמין אותה לפניו לדור עם הנחש בכפיפה, גם אין אנו כופים אותו להוציא כדברי הגאונים ורש"י אחרי שר"ת אוסר ופירש השמועה דפרק אף על פי (ס"ג ע"ב) בעניין אחר. אך [יתעגנו] שניהם עד שיאותו לרחק או לקרב, ומה שהכניסה היא מחזירי' לה בתוך כך אם ישנו בעין, ואף על גב שיש לה בנים ממנו, שאמרה עד עכשיו הייתי סבורה לקבל אבל עכשיו לא מצינו לקבל.} 

^{והמורד על אשתו, אם מורד ממזונות לחוד כופין אותו לזון כשמואל ס"פ המדיר (ע"ז ע"א) או מוסיפין על כתובתה אם היא רוצה, ואם מורד רק [מתשמיש] המטה, אמרי' ליה חכמים חייבוך להוציא ואי לא צריך למקריך עבריינא, אבל לא כפי' בשוטים, וכן פר"ח מכח ירושלמי, אבל [המורד] מן הכל כופי' אותו להוציא במילי ובשוטי' כיון דמונע ממנה כל עניני דאישות, וראי' מההוא דפ' החולץ (ל"ט ע"א) מצוה בגדול ליבם וכו' עד [לא רצו] חוזרי' אצל גדול למכפיי', ואין פנאי להאריך, ושלום מאיר בר' ברוך.}  

^{כלומר, פועלים לעגנם בכדי שיתרצו להגיע לעמק השווה.}

^{ובלשונו של המהר"ם מרוטנבורג: "אך [יתעגנו] שניהם עד שיאותו לרחק או לקרב".}

^{כלומר אין כאן הקפאה של מצב היחסים ביניהם משום שאין אנו ידועים כיצד לפסוק, אלא יש כאן החלטה להורות שאין להורות, בכדי ששניהם יצטערו עד אשר יחליטו כיצד להמשיך בחייהם מתוך הבנה והסכמה לקרב או לרחק.}

^{לתשומת ליבכם, מאמרים אלו אינם מהווים תחליף לייעוץ משפטי, אינם מהווים חוות דעת משפטית, ואין אחריות למסתמך עליהם. בהחלט יתכן שעובדות ו/או הלכות שונות ישנו את האמור בהם. בנסיבות כל מקרה ספציפי חובה להתייעץ עם טוען רבני מומחה טרם נקיטת כל צעד בעל משמעות משפטית. כמו כן המחבר אינו לוקח על עצמו לעדכן מי מהמאמרים המופיעים ויש לבדוק כל עניין לנסיבותיו במועד הרלוונטי.}