תביעת מוניטין אישי או עסקי בבית הדין הרבני

מאת: דוד עשור טוען רבני ומגשר משפטי 052-719-6716

תקציר 

^{לפניכם פסיקה רבנית בעניין תביעת מוניטין אישי או עסקי בבית הדין הרבני, בסיום מאמר תמציתי זה יובא קישור לפסקי הדין הנידונים בו ושם צורף גם הערעור שהוגש על פסק הדין, שלמעשה ביטל את הפסיקה של בית הדין הרבני האזורי בדעת הרוב. עם סיום סקירת פסקי הדין יבאו שיקולים נוספים טענות וסברות שלא לחלק נכסי קריירה ומוניטין אישי מאת הדיין הרב יצחק אושינסקי – אב"ד}

הנושא הנידון

^{הנושא הנידון בפסק הדין מבית הדין הרבני האזורי ברחובות, ובהמשך גם בפסיקה מבית הדין הרבני הגדול הוא, האם חברת השמאות של האיש מוגדרת כמוניטין אישי שאינו בר חלוקה במקרים מסוימים, או שמא חברת השמאות מוגדרת כנכס עם מוניטין עסקי אשר הינו בר חלוקה ברוב המקרים.}

הצד ההלכתי של תביעת מוניטין בבית הדין הרבני

^{בפסק הדין מבית הדין הרבני האזורי ברחובות לפני כבוד הדיינים: הרב ציון אשכנזי - אב"ד‏, הרב אליהו עמאר, והרב שמואל דומב. פסק בית הדין, שהחברה לשמאות של האיש אינה ניתנת לאיזון, ונימק את פסק דינו מבחינה חוקית והלכתית, ואכמ"ל בכל הנכתב, ועל כן נתמקד בחלק ההלכתי, וזו לשונם בפסק הדין:}

^{נפסק בשו"ע חושן משפט (סימן של"ג סעיף ג'): "התחיל הפועל במלאכה וחזר בו בחצי היום חוזר, ואפילו קבל כבר דמי שכירותו ואין בידו לשלם לבעל הבית, יכול לחזור בו והמעות חוב עליו, שנאמר: "כי לי בני ישראל עבדים"(ויקרא כה, נה), ולא עבדים לעבדים". מאחר והגדרה של עבד הינה שאין לו זכות לבחור היכן לעבוד ובמה לעבוד, ולפיכך נפסק שאין בידינו לחייב אדם לעבוד בעבודה מבלי יכולת לעזוב את עבודתו בכל עת שיחפוץ.}

פסיקת בית הדין הרבני הגדול בערעור

^{ב - ערעור לבית הדין הרבני הגדול לפני כבוד הדיינים: הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא, הרב ציון לוז־אילוז. התייחס בית הדין לכלל הנימוקים שבפסק הדין מבית הדין האזורי וענה עליהם אחת לאחת, למסקנה פסק שהעסק הוא בר מכירה ובר חלוקה ונימק הן על פי ההלכה והן על פי החוק, ואכמ"ל. במאמר זה נתמקד בתשובה של בית הדין הרבני הגדול לבית הדין האזורי בחלק ההלכתי:} 

תקופת חפיפה אינה סיבה לירידת הערך העסקי

^{מכירת העסק כדבר 'חי' אינה משעבדת את האיש לכל חייו כפי שהוא טוען, מדובר בהתנהגות עסקית מקובלת שבה בעל העסק מעביר את העסק תוך תקופת חפיפה מסוימת, וישנן דוגמאות רבות לעסקים כאלה שנמכרים ויש להם שווי, כמו משרד רואי חשבון או עורכי דין שנמכר וכפי שציינו בדיון. (ומובן שהדברים נכונים בעיקר במקרים שהגורם הקונה יעמיד איש מקצוע באותו שיעור קומה של המוכר, ואין כאן מקום להאריך.)}

ראיה מגן ילדים שהינו בר איזון

^{נוסיף ונאמר: באחד מהתיקים שנידון לפנינו ניתנה חוות דעת אקטואר על שווי גן ילדים, גן שאותו הפעילה האישה, במקרה זה שוחחנו עם רו"ח אבי יחזקאל על משמעות שווי הגן – אם יש לו שווי כשלעצמו, והרי ידוע שהורים רושמים ילדים לגני ילדים, בהתאם לגננת המפעילה את הגן, ובמקרה ההוא שיימכר הגן הרי אותה גננת לא תפעילו, וממילא איזה שווי יהיה לו – הרי הרישום לגן נובע לרוב מהמוניטין האישי?} 

^{והסביר לנו האקטואר הנ"ל, שהערכת שווי עסק במקרים שכאלו בנויה על החישוב של אדם שיהיה מוכן לקנות את העסק, יתפעל את המקום בתשלום בעבור השכירות, שכר גננות ושאר הוצאות, וההכנסה שתהיה לו משכר הלימוד של רישום מספר ילדים בהפחתת ההוצאות, היא שוויו של העסק, אף שלא יהיה את המוניטין של הגננת המפעילה אותו. זהו הנוהג וזהו השווי האקטוארי של גן ודברים הדומים לו, ייתכן שכך מפני שבסופו של דבר הגרים באזור שולחים לגן זה בכל מקרה, ומשכך הרי זה דומה למקרה שלפנינו.}

מנהג הלקוחות לחזור גם לאחר 20 שנים

^{בר מדין, המציאות השכיחה היא שאדם פונה לעסקים שהוא רגיל לפנות עליהם בגלל מפעילים שהפעילו העסק בעבר אף שכיום אנשים אחרים מפעילים אותם. כן אני נוהג בעסקים שאיתם פעלתי בעבר ואיתם אני פועל גם היום, אחרי שחזרתי לירושלים אחרי יותר מעשרים שנות היעדרות, אף שכיום מפעילים אותם אנשים אחרים.} 

החלפת בעלים אינה מרחיקה לקוחות

^{כן נהגתי במגורי בפתח תקווה כשהייתי משתמש בשירותיהם של עסקים מסוימים שבני משפחת אשתי פעלו עימם שנים רבות לפני שהגענו לגור שם, וכן נהגנו אף שהבעלים המקוריים שנתנו את המוניטין לעסק כבר לא ניהלו אותו כי על כל פנים המוניטין היה של עסק זה אף שהאיש שמומחיותו הקנתה את השם והמוניטין לעסק כבר לא הפעילו. משכך הוא הדין לנידון דידן.}

סיכום:

^{גישת בית הדין הרבני האזורי ברחובת שהעסק אינו בר איזון מאחר ואין שווי עסקי בר מכירה וזאת בניגוד לדברי האקטואר, ואילו גישת בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלם, שיש שווי עסקי למכירה וניתן למכור את העסק לאחר תקופת חפיפה, ומציאת קונה מתאים, ועל כן על הצדדים להתחלק בשווי העסק.}

^{לקריאת פסקי הדין המלאים המצוטטים לעיל לחצו על הקישור המצורף:} 

תביעת מוניטין בבית הדין הרבני

טענות וסברות שלא לחלק נכסי קריירה ומוניטין אישי מאת הדיין הרב יצחק אושינסקי – אב"ד

^{להלן נרכז מגוון טענות וסברות להצדקת העמדה שאין לחלק נכסי קריירה ומוניטין אישי:}

^{א. כישורים טבעיים הם נכס שהיה קיים טרם הנישואין, והוא מוחרג מהחוק בסעיף 5 (א) (1).}

^{ב. חלוקת מוניטין היא רק לפי סעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון, ושם כתוב שחלוקה כזו תתבצע רק בנסיבות מיוחדות, וכן כל האמור לעיל באשר לחוק. כמבואר לעיל, לכאורה קיימת סתירה בין סעיף 8 לחוק לסעיף 5. והתשובה היא, שגם בסעיף 8 (2) לחוק לא נאמר שיש לחלק זכויות השתכרות עתידיות, ושזה נכס, אלא רק שניתן להתחשב בכך בחלוקת הרכוש הכללי.}

^{ג. כן יש לבחון – לעיתים צד אחד התפתח כי הוא חרוץ ושאפתן, והשני לא, ולא משום שהשני גידל את הילדים. ועולה מאליה השאלה, איך נקבע שבן הזוג נשאר בבית ולא התפתח אישית משום שלא יכול היה לעבוד, אולי משום שלא רצה לעבוד או התעצל?}

^{ד. על פי ההלכה אין שיעבוד מוחלט של אדם לכל ימי חייו, ופועל יכול לחזור בו. ואם לא נאמר כן, זו שלילת חרותו של אדם. ברם, אם נקבע שיש לחלק מוניטין אישי וקריירה אישית (מתוך צפי שכך ימשיך להתפתח כל ימיו), הרי למעשה הבעל (ככל שהוא זה שפיתח קריירה) הוא למעשה קנין עולם של הצד השני. בארה"ב טענו שזה נגד תיקון 13 לחוקה האמריקאית האוסר עבדות.}

^{ה. מי קבע שאף בעתיד הבעל ישתכר (מה שמכונה שווי של קריירה ומוניטין), אולי יהיה עני או חולה או שלא ישיג את ההתפתחות של הענף בו הוא עוסק וכדומה?}

^{ו. בהתאם לתפיסה כי מוניטין אישי שווה כסף, בעל הזכויות חייב לעבוד באותה עבודה כל ימיו ללא אפשרות להתפטר, להחליף עבודה או לנפוש. וזה לא צודק.}

^{ז. אף חוק יחסי ממון לא מכיר בשותפות מוחלטת, ולכן מחריג מה שקיבל צד אחד ירושה מתנה או פיצוי גוף וכו' (סעיף 5, א, 1-2).}

^{ח. לטעון כיום שהבעל עבד ופיתח את עצמו והאישה הפסידה אפשרות לעבוד, זה לא נכון עובדתית. בחינוך ילדים, האישה עובדת אף בשלה, והילדים גדלים יפה גם לה. כן רוב היום הילדים בבית ספר, ובערב אף הבעל בבית מגדל את הילדים, כך שלשני ההורים קיימת אופציה להתפתח.}

^{ט. כיום ההשקעה בבית נמוכה, לא צריך לכבס בנהר, לקבץ עצים או ללוש. אז גם האישה יכולה לרכוש מקצוע, אם תרצה. כיום אין כבר הגבלה בכך. כיום חלוקת התפקידים בבית בין הבעל לאישה היא די מאוזנת. ברוב הבתים יש כיום שני מפרנסים.}

^{י. באשר לטענה שהבעל פיתח קריירה בזכות העובדה שהאישה היתה בבית – מי קובע כי אם הבעל לא היה נשוי הוא היה מתפרנס פחות. מי קובע שרק בזכות מאמץ האישה הוא התפתח? בהיכל המשפט קשה לקבל שיקול כזה של ספקולציה.}

^{יא. האם במערכת המשפט היינו מאשרים הסכם בין צדדים שכל אחד משעבד את הקריירה שלו לחברו או לאשתו? ודאי שלא. אז מדוע לפרש בדיעבד שזה היה ההסכם בין בני הזוג.}

^{יב. בני זוג יודעים שיתכן והם יתגרשו, לכן מראש כל השקעה נעשית תוך כדי לקיחת הסיכון הקיים.}

^{יג. חלוקת זכויות כספיות אינם קופה סוציאלית וגמילות חסדים לעתיד, אלא נכסים פרי מאמץ משותף, ורק נכסים אלו יתחלקו.}

^{יד. כן עולות השאלות – כיצד ניתן בכלל לחשב מוניטין אישי? מהו היחס שבין החלקים? איזה חלק הוא מכישרון טבעי של בעל הזכויות ואיזה חלק מתרומת בן הזוג? ועוד.}

^{כך שהובאו מגוון הסתייגויות עקרוניות לחלוקת מוניטין אישי ונכסי קריירה בין בני זוג.}

^{לקריאת פסקי הדין המלאים המצוטטים לעיל לחצו על הקישור המצורף:} 

תביעת מוניטין בבית הדין הרבני