התנאים להגשת ערעור בבית הדין הרבני הגדול

^{בפרק טו לתקנות הדיון תקנה קלה הוזכרו התנאים להגשת ערעור בבית הדין הרבני הגדול, לכאורה על פניו הם נראים פשוטים, אך יש לעיין היטב בכל אחד ביסודות הערעור בהשוואה לפסק הדין, טרם מתקבלת החלטה על הגשת ערעור לבית הדין הרבני הגדול. להלן התנאים להגשת ערעור לבית הדין הרבני הגדול כפי הלשון המוזכרת בתקנות הדיון:}

תקנה קלה. נימוקי ערעור

^{מהם היסודות שאין אפשרות בלעדי מי מהם להגיש ערעור לבית הדין הרבני הגדול על פסק דין?} 

^{אין ערעור אלא על יסוד הנימוקים דלהלן:} 

^{א. טעות בהלכה.} 

^{ב. טעות הנראית לעין בשיקול הדעת או בקביעת העובדות.} 

^{ג. פגם בניהול הדיון באופן המשפיע על תוצאות הדיון.}

^{בעזרת ה' ובלי נדר בהמשך נבאר כיצד ניתן לחשבן כל יסוד מיסודות הערעור לבית הדין הרבני הגדול בהתאם לפסק הדין נשוא הערעור.}

^{מהי טעות הנראית לעין בשיקול הדעת או בקביעת העובדות?} 

^{בפסק דין מבית הדין הרבני הגדול בתיק שמספרו 1281833 אשר ניתן על ידי הרב שלמה שפירא, דיין בבית הדין הרבני הגדול. מצינו ביאור לתקנה וזו לשונו שם: "על פי תקנות הדיון אפשר לערער על יסוד טענה כי בית דין קמא טעה טעות הנראית לעין בעובדות – ופשיטא שמדובר בטעות בעובדות הנוגעות למסקנת פסק הדין ולא בכאלה שנראה בעליל שהטעות בהן, גם אם אכן הייתה, לא השפיעה על אותן מסקנות, אם טעה כאמור בשיקול הדעת, אם טעה בהלכה או אם סטה מסדרי הדין באופן המשפיע על התוצאה."}

^{עוד הובא בהמשך פסק הדין כי, גם בטענת טעות בשיקול הדעת 'רגילה' הנטל – להראות 'טעות הנראית לעין' – כבד, אף שמדובר בשיקול דעת הנוגע לעצם ההכרעה בעניינן של עובדות או בין עמדות ופרשנויות הלכתיות או משפטיות שונות, כדי להתוות תו של 'טעות הנראית לעין' לא די אף שבית הדין הגדול יסבור אחרת מבית דין קמא אלא עליו להשתכנע כי שיקול דעתו של בית דין קמא כלל אינו בגדר הסברה האפשרית.}